“האלף טרם”, אם אתם גרים באנגליה או עוקבים אחרי הבלוג מזה כמה שנים, הוא מושג מוכר לכם – שפירושו המילולי, חופשת אמצע הסמסטר, במהלכה לקטנטנים יש שבוע של חופש. יש שלוש כאלה בשנה, והן ידירו שינה גם מהלילות של מארי פופינס או סופר נאני, שכן מדובר בשבוע בו חייבים אבל ח-י-י-ב-י-ם להעסיק את הילדים, זאת בהנחה שלא הכנתם מבעוד מועד חופשה ביורו-דיסני במחיר שמגלם 1000% יותר מהתקופה הרגילה.
הלונדונים, שלא השכילו להזמין איזשהו נופש מראש, חיפשו בנרות קוטג’ לסופה”ש, ואחרי שני מפחי נפש של הרגע האחרון החליטו על “עונה פיננסית”. טיול יומי it is, ויחד עם ר’, ע’ והלונדונים הקטנים שלהם שנתקעו בעיר אף הם (סיפור ארוך), החלטנו לתקן עוול היסטורי, שעדיין לא כתבנו על אוקספורד לבלוג, חרף ביקורים חוזרים ונשנים בעיר האוניברסיטה האנגלית הכל-כך מוכרת.
בדומה ליריבתה קיימברידג’, העיר אוקספורד היא עיר שצמחה והתבססה סביב אוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. אולם בניגוד לאחותה החורגת, העיר אוקספורד נוסדה עוד במאה ה-12, כאשר האוניברסיטה נוסדה רק כמאה מאוחר יותר. הקולג’ים הראשונים היו University, Balliol and Merton שנוסדו במהלך המאה ה-13 כמעונות לסטודנטים בימי הביניים.
לכל אורך ההיסטוריה האנגלית היה לעיר מקום של כבוד: במאה ה-14 ג’ון ווייקליף קידם מכאן את התנ”ך הראשון באנגלית, במאה ה-16 הנרי השמיני הכריח את האוניברסיטה לקבל את גירושיו מקת’רין מאראגון, במהלך מלחמת האזרחים היתה העיר משכנה של חצר המלך צ’ארלס הראשון, ואילו בהמשך היה זה מקום ממדרשו של ג’ון לוק, הפילוסוף שנאלץ לברוח לאחר שהואשם בכפירה. האוניברסיטה סיפקה ראשי ממשלה, נשיאים, הוגי דעות, מדענים, ואישים, והנה היום הינה כר פורה לארבעה ישראלים ושישה לונדונים, שבאים להרוס את השלווה ולספר לחבר’ה.
מרכז העיר
ההגעה לאוקספורד ברכבת מלונדון מהירה להפליא, משך הנסיעה היא פחות משעה ותחנת הרכבת ממוקמת כעשר דקות הליכה ממרכז העיר. ברכב הנסיעה אורכת כשעה ועשרים, אולם צריך לחשוב מראש באיזה חניון אתם רוצים להתמקם (אין בעל רכב לונדוני שלא נכנס בטעות לנת”צ המפורסם במרכז העיר – מה שייקר את הביקור שלכם בכ-£80 דוח). החניונים באוקספורד הם לא עסק זול בפני עצמם, אולם אם לפני שבועיים בקיימברידג’ נאלצנו לחנות וללכת כעשרים דקות עד חצי שעה למרכז העיר, באוקספורד יש שני צירים מרכזיים שחוצים את העיר, וניתן לחנות ממש בקרבת המרכז.
בעודנו מחכים לחברים בצמוד לחניון שב-Gloucester Green, הזדמנו לשוק רחוב שפעיל מימי רביעי עד ראשון – Gloucester Green Market. עוגיות, מאפים, אמפנדס, אלפחורס, וכל מה שצריך כדי לדלג על צהריים, ואנחנו מתחילים לצעוד עם שישה ילדים בגילאים שלוש עד שתיים עשרה לכיוון היעד הנכסף של המבוגרים – קפה.
הנוף העירוני של אוקספורד משולב בין מבני המכללות (קולג’ים) העתיקים, שיחד מהווים את אוניברסיטת אוקספורד, לצד מבנים חדישים יותר, שנותנים לעיר מראה מודרני יותר מערים אנגליות עתיקות. אפילו תמצאו פה אומנות רחוב (מה שפעם נקרא גרפיטי) במיקומים שונים ומשונים. ההתמצאות במקום קלה: ניתן להזמין סיור קולג’ים, אבל רוב הסיכויים שתצליחו לעשות את זה לבד, במסלול שלא ייקח יותר משעה-שעתיים של הליכה. ניתן גם להיכנס למרבית הקולג’ים – אולם כדאי לבדוק את שעות הפתיחה מראש.
מוקדי עניין
HMV
ר’ שלא מסוגל לעצור את עצמו, ביקש להתחיל ב-HMV “בשביל הילדים”. HMV שהיתה חנות תקליטים בעבר, מתהדרת במלאי של “שמונצעס” מכל המינים והסוגים, או כמו שאדיר מילר היה קורא לה: “חנות של כן או ריב”. צעצועים, יומנים, משחקי ווידאו, בובות, סקווישים (למי שלא יודע מה זה, תגידו ‘ברוך הוא’ ותמשיכו), אגף שלם של הארי פוטר, מגוון רחב של K POP מרצ’נדייס, פחיות וממתקים מיפן, חולצות רוק, מכונות ווידאו, קופסאות “מיסתורין”, וכן – גם תקליטים. יש פה הכל, ולא צריך פה כלום. להיכנס, לומר “לא” מספר פעמים, להתקפל על האייטם הזול ביותר (£8 בממוצע) ולהמשיך. תודה ר’!
חנות הספרים Blackwells
בניגוד לקודמתה, Blackwells היא פנינה אמיתית, עם אגף שלם של חוברות קומיקס, רומנים גרפיים, פוסטרים, מסגרות, גלויות ועוד. החנות ממקומת ממול לקולג’ Trinity, ברחוב Broad. זהו למעשה ה”דיונון” או “אקדמון” לירושלמים בינינו, שנפתחה באוקספורד ב-1846, ובמיקומה הנוכחי ב-1879. אגב, תתאכזבו אולי, אבל יש לחנות סניפים בכל אחת מהאוניבריסטאות הראשיות בבריטניה, וכן אפילו ב-High Holborn בלונדון.
Bridge of Sighs
הלונדוני, מוביל בגאון את החבורה ל-Bridge of Sighs, לא מתייאש מהעצירות לקרואסונים וקפה, כדורגל, קניות ופוטו-אופ שונים, ולא מרפה עד שהחבורה הרעשנית נעצרת אל מול הגרסה המקומית ל-Bridge of Sighs הונציאני, שכזכור לנו מהביקור בקיימברידג’, גם שם יש אחד כזה. הגשר האוכספורדי (ובכוונה תרשו לנו להשתמש באיות העתיק של המקום) נבנה מאוחר יותר, ב-1914, ולמרות שהוא נקרא Bridge of Sighs ע”ש המקורי מוונציה, הוא דווקא מזכיר יותר מיני-מי של הריאלטו המפורסם בעיר על המים. שמו השני הוא Hertford Bridge – על שם הקולג’ שהוא מחבר בין שני חלקיו.
האגדה האורבנית מספרת שבתחילת המאה העשרים מבדקי בריאות הראו שהסטודנטים של הרטפורד קולג’, שמנים יותר מהממוצע העירוני. לפיכך נטען שהגשר נסגר כדי לעודד את הסטודנטים לעלות ולרדת את כל המדרגות של הקולג’, כדי לעבור בין הבניינים. אולם, כנראה שהסיפור לא נכון – שכן דווקא שימוש בגשר יאלץ את הסטודנט לעלות בגרם מדרגות תלול עוד יותר…
Bodleian Library – הספרייה
הבודליאן, או כפי שהמרצים מכנים אותה “The Bod” היא הספרייה העתיקה באירופה. היא פתחה את שעריה ב-1602 במתכונתה הנוכחית אולם ההיסטוריה שלה הולכת רחוק יותר, עד 1320. הבעיה היתה שב-1550 הדיקן של קולג’ Christchurch (בתפקיד הנבל) שרף את אוסף ספרי הספרייה, מתוך קנאות לכנסייה האנגליקנית, ובמטרה לחטא את האוניברסיטה מכל השפעה קתולית. היה זה סר תומס בודלי בתקופה האליזבת’יאנית שחידש את הספרייה, ומכאן מקור השם.
הבניין המפורסם “Radcliffe Camera” הוקם ע”י דר. ג’ון רדקליף, ומשמש כיום כחדר עיון וקריאה. ה”קמרה” (משמעותה תא מלטינית ולא מצלמה) לא פתוחה לקהל הרחב.
ובמילה –
מוזיאון ה-Ashmolean
ה-Ashmolean הוא המוזיאון לאמנות וארכיאולוגיה של אוניברסיטת אוקספורד, שנוסד בשנת 1683. האוספים המפורסמים שלו מתחילים בארכיטקטורה מצרית עתיקה, מומיות וכל מה שהקולוניאליזם הבריטי גנב ולא נשאר לו מקום במוזיאון הבריטיש, ועד לאמנות עכשווית. לחובבי מוזיאונים, תרבות ואומנות, בהחלט שווה לעבור פה. הכניסה חינם.
לחובבי הקפה – לא שכחנו, היעד שבחרה הלונדונית The Missing Bean ברחוב Turl קיבל ביקורות מעורבות. הקפה אוסטרלי חמצמץ, וללונדוני (שאוהב להתלונן כתחביב) זה לא הצדיק את השיטוט. שאר הקבוצה לא הלינו, אם כי מה הילדים מבינים, ור’ ו-ע’ “זורמים”. הוזכר ללא תמונות. תשפטו לבד.
הקולג’ים הבולטים (וגם הארי פוטר כמובן)
Christ Church –
אלברט איינשטיין, לואיס קרול, ג’ון לוק הם חלק מהאנשים שהיו חברים בקולג’ המפורסם הזה. לואיס קרול, שהיה מרצה פה, כתב את הרפתקאות עליסה בארץ הפלאות, בהשפעת יחסי הקרבה שלו, לבתו של דיקן הפקולטה אליס לידל באמצע המאה ה-19.
בימינו שלנו, נעשה שימוש בחדר האוכל המרכזי של הקולג’ לסצנות ה-Great Hall של סדרת סרטי הארי פוטר. ביקור משפחתי כאן יעכב אתכם כ-£50 (ילדים מתחת לגיל 5 – חינם), כך שמומלץ לקחת את הזמן ולהנות מהמדשאות הרחבות של הקולג’.
עוד על לואיס קרול ואוכספורד, באתר של פרופ’ אלינער ברקת
Trinity College – מהיפים שבקולג’ים של אוקספורד, נבנה על חורבות Durham Monastery College ב-1268 (!). ביחס לגודלו יש בו מספר קטן של סטודנטים, כ-400, והוא הניב שלושה ראשי ממשלה.
All Souls – אוניברסיטה הצמודה לכיכר ה”רדקליף קמרה”, שהוקמה ע”י המלך הנרי השישי. לקולג’ בניניים מרהיבים, אליהם ניתן להציץ מעבר לגדר, אולם יש לה רק מסלולים לתארים מתקדמים, כך שלא תראו חיי אוניברסיטה שוקקים. בין בוגריה המפורסמים: לורנס איש ערב.
Magdalen ו-University – שתי המכללות שנמצאות בסוף הרחוב הראשי, ה-High Street, הן מהעתיקות והיפות שבעיר, וניתן גם לבקר בתוכן במועדים מסויימים. צמוד למגדלן קולג’ יש חורשה עם צבאים, ואחד מבוגריה המפורסם הוא לא אחר מאשר אוסקר וויילד.
מכללת יוניברסיטי היא העתיקה ביותר באוקספורד, עם אגדה שהמלך אלפרד עצמו שם את הייסודות במאה התשיעית. נראה שהיסטוריה מדוייקת יותר היא שהמכללה הוקמה ב-1249. למדו פה ראשי ממשלה כמו קלמנט אטלי, הרולד ווילסון, נשיא ארה”ב ביל קלינטון והפיזיקאי הנודע סטיבן הוקינג!
מכללות מרטון, שבין בוגריה נמנה ג.ר.ר. טולקין ו-קורפוס קריסטי, נמצאות ברחוב מקביל לרחוב הראשי, בבניינים מרשמים בפני עצמם.
ניתן לעקוב אחרי סיור מכללות “עשה זאת בעצמך” באתר GpsmyCity
פאנטינג בנהר
הסברנו על פאנטינג בביקור שלנו בקיימברידג’, סוג של שיוט בנחלים רדודים, בהם מנצלים סטודנטים מסכנים מהקולג’ים השונים להשיט תיירים ולהרוויח כמה ג’ובות בדרך. ההסבר שהיה ממצה לגמרי עבור הלונדונים, לא הספיק לר’ שהבטיח לילדים סירה. חדירות המטרה של ר’ הובילה אותנו לנסות את הדבר הזה בגוף ראשון. אז בגדול: מדובר בסירה בשם Punt, צרה ורעועה, מוט ברזל בגובה 4.9 מטר, משוט עזר והרבה בלאגן.
“תתקע את המוט בנהר, ותדחוף, תשתמש בו כמו הגה שהסירה בתנועה (ימינה לימין, שמאלה לשמאל), או בדחיפה לכיוון שצריך סיבוב חד, ולפני הגוף שאתה רוצה לעצור.” ההסבר הממצה הזה שנתן “זים”, ילדון שבקושי מתגלח ואין לדעת אם יש לו אפילו רישיון נהיגה, הובילה את הלונדוני ליפול למים בדיוק בשנייה שהסירה עזבה את המעגן. את המשך השעה (£30) בילינו בניסיון להסתובב ולחבור לר’ וע’, ושניים מילדיהם. א’ הבכורה המקסימה, עברה לסירה שלנו מתוך תמימות שאי פעם נצליח להתאחד עם משפחתה בשנית. אבל “האדם מתכנן ואלוהים צוחק” הסביר לה הלונדוני בפעם השלישית שניסה להעביר את סירת הפאנט מעבר לגשר העץ. “מקסימום תחזרי איתנו ללונדון וניתן לך בית חם.” אחרי כשעה של מאמץ פיזי, לונדונית שמנסה לעזור עם המשוט הקטן, ואינספור “נשיקות” עם סירות אחרות, עמוסות במבקרים שכל קשר בינם לבין ימאות מקרי בהחלט, הוחלט ש: (א)חבל שלא שילמנו עוד £10 על נהג בדמות אחד הסטודנטים, (ב)לא עושים את זה יותר בחיים, ו(ג) לא מקשיבים יותר לר’ בעל האופטימיות הקוסמית (שיש לציין ניווט לא רע בחזור, חרף פילולי הלונדוני שגם הוא ייפול למים).
השוק המקורה
השוק המקורה – Oxford Covered Market – נגיש מה-Highstreet, ופתוח יומיום בין 8:00 – 17:30 (או 10:00 – 16:00 בימי ראשון). ומעבר להיותו ממקומם במבנה היסטורי מ-1770, יש בו שילוב של מסעדות, חנויות מזון כמו גבינות, קפה ועוגות, בגדים וציוד ונישתיות: כובעים, צמר ועוד.
חנות העוגות המרהיבה היא אטרקציה מועדפת על הלונדונים הקטנים, שיכולים לעמוד דקות ארוכות ולנסות לזהות את יצירות בצק הסוכר המרהיבות של המקום. הביטלס, איימי ווינהאוס, אלטון ג’ון, הארי פוטר, הם רק קצה הקצה של העוגות הנמכרות במקום, שקושט כמובן לרגל חגיגות יובל ה-70 של שלטון המלכה החודש.
במרכז השוק, תיבת דואר, שגם היא קיבלה קישוט סריג לכבוד חגיגות היובל. המעשה של קישוט תיבת דואר בסריגים (crochets או postbox toppers) הוא לא משהו חדש, זהו סוג של אומנות רחוב אם תרצו, שזוכה לפופולריות רבה ברחבי אנגליה (גלגול עיניים), ואין ספק שהטרנד המוזר מוסיף צבע לרחובות אנגליה האפרוריים.
מכאן, שמנו לב שהשעה כמעט שלוש, ולא אכלנו צהריים. רצינו לספר לכם על הפאב המעולה שלנו, כרבע שעה נסיעה מאוקספורד, השוכן על נהר התמזה. אולם שהגענו למקום (ועוד אחרי שהתקשרנו לוודא!) נמסר לנו שהשף לא עומד בלחץ, והם לא מגישים יותר אוכל. תחנונים, הפצרות, ועצבים לא עזרו (אנגלים…) ובמקום זה ישבנו ב- Jacob’s Inn בעיירה Godstow על קצה האחו של אוקספורד – Port Meadow. האוכל היה מצויין, היה תיש ותרנגולות, מה שהעסיק את הילדים. כולם מרוצים. “הייק” מכאן ייקח לכם 45 דק’ חזרה לאוקספורד, לאורך הנהר או אחד מערוצי הנחל. מומלץ. אין תמונות (הלונדוני במיוחד היה רעב).
אז מה למדנו מביקור של יום באוקספורד:
מדובר באחד מיעדי “old England” המרשימים, במרחק יריקה מלונדון, המספק יום שיטוטים חווייתי לכל מי שרוצה לצאת קצת מהשיגרה של הבירה הגדולה. השיטוט בעיר העתיקה-מודרנית נחמד, אם כי יש תנועת מכוניות שלא תבייש עיר גדולה; המוסדות הקולינאריים באוקספורד בהחלט מספקים, ככה שאל תסמכו על טוב לבם של עובדי פאב אנגלי ביום שמש עמוס; פאנטינג זה לא בשביל כולם; שמקפיצים כדורגל ברחוב הוא בסוף יעוף לכביש ויתפוצץ; ג’יי קיי רולינג ביקרה בדי הרבה מקומות סה”כ; אין כמו לטייל עם חברים. שעה ועשרים חזרה ללונדון וחוזרים לתכנן את המסלול הבא.
