הניסיון הכושל משבוע שעבר להיכנס ל-10 גריק סטריט השאיר אותנו עם טעם רע בפה. לא, האלטרנטיבה דווקא הייתה טעימה, אלא כאשר הלונדונים נזרקים מהדלת הראשית – תהיו בטוחים שהם יחזרו דרך החלון! כך הגענו חמושים בביטחון עצמי גבוה ובמיטב המלתחה למסעדת הביסטרו האנגלי בלב הסוהו, לא מוכנים לקבל תשובה שלילית, במיוחד נוכח העובדה שהשכמנו לצאת לארוחת ערב, בשעה שלא תבייש הגשה ראשונה בבית גיל הזהב (שבת ב-6). אה כן, אם שכחנו לציין אז נזכיר שמדובר בחלק מהטרנד הלונדוני המעצבן – מסעדות שלא מקבלות הזמנות מראש … “יהיה לנו שולחן עבורכם עוד כשעה עד שעה וחצי” חייכה המארחת [דמיינו לעצמכם רעש של…

  גילוי נאות – שני האירועים המתוארים להלן לא היו היחידים שעברו על הלונדונים ב-Weekend Extravagnza שלנו. סופה”ש ייזכר גם בשל פתיתי שלג -> ארוחת בוקר בבורו מרקט -> זיתים טורקיים -> רוצים אוזני המן :אזל: -> פרק אחרון בעונה של Suits  :מרגש: -> תור של שעתיים ב- Greek street 10 -> בלבול הזמנה ב-Yautcha -> ארוחת ערב ב-Yaucha בסוהו (תזכה לפוסט נפרד) ->  שתייה אקססיבית -> קור איימים ->  סירוב כניסה ל-“Experimental Cocktail Club” -> דריכה בקיא (מצדו) -> איש משוגע באוטובוס -> שיטוטי שופינג (מצדה)  -> מסיבת יומולדת של מיקה (שנתיים!) – מזל טוב 🙂   אז איך הגענו לכאן?…

אחרי שלושה שבועות שהשמש סרבה להפציע, אפילו הוא נשבר. זניחת הדסק שלו בעבודה בשביל 15 דק’ של שמש חיוורת בתוך טמפרטורה מקפיאה של 0 מעלות, לא תרמה לשפיות הנפשית, ואחרי שכמה חברים גם שלחו לו לינק למנורה שמדמה אור שמש, היה ברור שאם יש ולו פתח קטנטן להשתזף מעבר לצבע הקיר שתפסנו – הרי שבסופה”ש אנו נהיה ב-outdoors. אז נכון ש-4 מעלות זה לא בדיוק מזג אוויר בשביל חופי תל אביב, אבל השמיים זרועי ענני הכבשה הלבנים, והתחזית המעודדת לסופה”ש – שלחו אותנו ל’מסע’ של 40 דקות ב-London Overground, כדי להגיע לטיול של צהריי יום שבת בגני Kew. כבר שנים…

הביקור של הדוד והדודה, שהתגלו כקוראים מושבעים של הבלוג, הביא לכך שניסינו למצוא משהו מקורי לעשות – למקרה שיעלו אי אלו ציפיות. אבל, מסתבר שהדוד – עם עבר בריטי משל עצמו – מכיר את לונדון כמעט כמו נהג מונית מקומי (לרמת הרחובות הקטנים בכל שכונה ושכונה), וכבר השניים הספיקו לעבור בכל מוזיאון או גלריה נידחת בעיר, ולכן החלטנו ללכת על המיינסטרים ולפגוש אותם לבראנץ’ פשוט בסאות’ קנזינגטון. אגב, מסתבר שלדוד היו תכניות משל עצמו, ומה שהתחיל כבראנץ’ תמים, הפך למסע אומנות במיטב הגלריות של מייפר. מסע קרוס קאונטרי. Aubaine בסאות’ קנזינגטון (עם סניפים בווסט אנד ובסלפרידג’ס) היא מסוג המקומות הלונדונים…

אם יש משהו שניתן לומר על לונדון, הוא שמדובר בקיבוץ גלויות של ערב רב תרבותי. נסיעה בטיוב של יותר מכמה דקות תחשוף אתכם לפרצופים הודים, אסייתים, מערביים, סקנדינביים, אי אלו אנגלים וכן – שומו שמיים – אפילו ישראלים. כור ההיתוך הלונדוני מתבטא בצורה הטובה ביותר בסצנה הקולינרית המקומית, כאשר בלונדון כמו בלונדון הכל הולך לקיצוניות יוקרתית ומהודרת. הכוונה היא, שאם החלטנו את חודש ינואר להקדיש לבדיקה מקיפה שכבר מזמן התחשק לנו לערוך – של אוכל יפני – אזי רמות המסעדות הקיימות מתחילות בפאסט פוד נמוך-בינוני כמו ווסאבי ואיטסו (ויסלח לנו הקולומביאני) ועד מישכון של הבית לטובת זומה וחברותיה. עד היום כיסינו…

כבר מזמן הבנו שהשורה “בלונדון יש יותר סרטים” איננה נכונה… ללונדון הסרטים מגיעים באיחור אופנתי שגורם אפילו לפרובינציה התל אביבית המזרח תיכונית להיראות חדשנית. סרטים שההורים כבר הספיקו לראות (במיוחד זרים ו/או וודי אלן משום מה) מגיעים לפה בעיכוב של חודשים, אחרי שהבן הג’ינג’י של השכנים בישראל הספיק לצרוב אותם לכולם. אבל.. כשכבר הולכים לראות סרט בלונדון – אפשר לעשות את זה בסטייל, במיוחד אם מצליחים להשיג כרטיסים ל-Electric Cinema שנמצא בנוטינג היל, כן – השכונה מהסרט ההוא.  הרעיון שעומד מאחורי הקולנוע הזה (שנשרף לא מזמן ונפתח מחדש רק לאחרונה) הוא לשחזר את החוויה המקורית של “המסך הגדול”, כאשר הליכה לקולנוע…

 בישראל שבתון יום הבחירות … בלונדון כבר שלושה ימים שהשלג מכסה את הבירה האנגלית … ואנחנו מגעגועים מזוייפים לגשם מפלסים דרך במינוס 2 מעלות לכיוון מרכז האומנויות של הברביקן, בסיטי של לונדון. לא, אנחנו לא באמת מתגעגעים לגשם – אבל כאשר החברים והקרובים בישראל מדווחים על אחוזי הצבעה מרקיעי שחקים, בד בבד עם הליכה מרעננת בחוף הצוק – גם אנחנו מחפשים פעילות חברתית שוברת מוסכמות בשביל מעמד הביניים המקומי (אנחנו). מרכז הברביקן הוא פרוייקט ענק בסיטי אוף לונדון, שנחנך בתחילת שנות ה-80 (והוא גם נראה כזה) שכולל בלבו מרכז לאומנויות הבמה: תיאטראות, מופעים, גלריות, בית קולנוע, מסעדות ואפילו חממה. סביב…

תמונות חלקלקות במיוחד מסופה”ש לבן בלונדון. ללא מילים מיותרות…

הטמפרטורה שירדה מתחת לאפס לא הרתיעה אותנו, ואנו חברי ה-Extreme Weather Squad שמנו פעמנו לכיוון החוג הארקטי, מעבר להרי האופל – שם שוכנת לה הבירה הסקוטית האדיבה – אדינבורו. התאריך: כריסטמס שעבר ; המשימה (אם תחליט לקבל אותה): לתור את הבירה הסקוטית בשלושה ימים תמימים ולא לקפוא למוות, ואף מבלי לאבד אצבעות לכוויות כור ; האמצעים: כולם כשרים; חברי הצוות: הוא – כישורים: סיבולת קור אפסית, יכולת ניווט עירונית מרשימה ונטייה לנקוש שיניים ולסרב לצאת מחדר המלון, היא –  כישורים: זיכרון פנומנלי לשמות ומקומות, נטייה לאף אדום בטמפרטורות קיצוניות והתניה לסרב לחזור לחדר המלון עד גילוים של שברי מאמץ ברגליים…

פוסט אורח מאת הסטודנט -“איך קוראים לכבשה קשורה לעמוד תאורה בווילס”? -“מועדון חשפנות” כשלאנגלים נמאס לספר בדיחות על צרפתים, גרמנים או אמריקאים, תמיד יהיו שם שכניהם הוולשים, חובבי הכבשים ומוכי הגשם. וכשהרכב השכור שלנו הפליג במחוזות ויילס, קשה היה להתעלם משני המוטיבים האלה. כבר ב’מעבר הגבול’ הקיפו אותנו כבשים מכל עבר, מלחחות עשב רענן בתיאבון וכאילו גשם עיקש לא שטף אותם (ואותנו). כן, גם אנחנו ברחנו מלונדון ביגונה, ובמקום לשוטט ברחובות הריקים החלטנו להצפין לווילס. זוג חברים הניח על השולחן הצעה מפתה: רכב שכור, ביקתה חמימה, אח, שוקו ואלכוהול לרוב. אולי גם טיולים קצרים בסביבה. וכך בבוקר הכריסטמס שמנו פעמינו לפארק…