“את מכירה את סט. קתרין דוקס (רציפים)?” שאל הלונדוני בתימהון את הקולגה האנגליה, וזאת מצדה ענתה בנונשאלנטיות אנגלית “yes of course, it’s a lovely lovely place”. הכל התחיל מאזכור של בית קפה שהלונדונית מצאה בטעות באינסטגרם, ומאותו רגע ניסינו להבין איך קרה שמקום המסתמן כמארינה ים תיכונית בלב לבה של הבירה, הצליח לחמוק מעינינו במשך כמעט חמש שנים. לאור העובדה שבפעם האחרונה שכתבנו פוסט לבלוג מלך באנגליה ג’ורג’ השישי, החליטה הלונדונית לקצר את יום העבודה של שישי ולנצל את השמש השקרנית כדי לגלות מהו הרציף המסתורי שמתחבא לו למרגלות טאוור ברידג’. הלונדונים יצאו וגילו שלא כל זוהר נוצץ על המים – זהב.
כמו כל דבר באנגליה הסיפור של מארינת סט. קתרין מתחיל לפני אלף שנה, כאשר הקרקע לבניית איזור מסחרי במקום ניתנה ל-13 אבירים ע”י המלך אדגר (היה כזה, לא המצאנו!) … יאדה יאדה יאדה וכמאה שנה מאוחר יותר נבנה במקום בית חולים בשם St. Katherine’s by the Tower שלעד נתן למקום את שמו …. יאדה יאדה יאדה … ב-1825 עבר חוק שנועד להשקיע מעל למיליון ליש”ט (הון עתק באותה התקופה) בהפיכת הרציפים שהיו מקום משכנם של 1,250 דירות סלאמס ובית החולים הישן למרכז מסחרי ונמל תוסס. לאחר מלה”ע ה-II האתר (שסבל מנזק כבד בימי הבליץ) ננטש, במהלך שנות ה-70 החלו להיבנות מבני מסחר חדשים ומלון הת’יסטל, אולם רק בשנות ה-90 הפך הרציף למארינה היפה בה נתקלנו היום.
ההליכה מטאוור אוף לונדון לסט. קתרין דוקס אורכת כעשר דקות, כאשר אפשר ללכת כמונו בדרך הארוכה לאורך הכביש הסובב את הטאוור (כיפאק ללונדונים על ניווט – היי!) או להמשיך ישר במשעול ממנו צילמנו את הפרגים רק לפני חצי שנה ולהגיע ישירות אל הרציף.
הרציף עצמו, נראה במבט ראשון כמו המארינה בתל אביב, רק בנויה סביב מעגן מים תחום בשני גשרים. בכניסה הצפונית נתקלנו באכזבתנו הראשונה, כאשר שלל בתי העסק שנפרשו לפנינו היו רשתות מזון מוכרות ולא בתי קפה ייחודיים וקסומים כפי שדמיינו. מבני האבן יפים והשתקפות הסירות על המים מודגשת אל מול השמש, יחד עם זאת עדיין מדובר בסניפים של רשתות שניתן למצוא בכל מקום אחר בלונדון, כגון: קפה רוג’, זיזי, סטראדה, פינג פונג ועוד.
למרות זאת לא איבדנו תקווה, והמשכנו להיכנס לפנים המעגן. גם הלונדונית הקטנה הביעה את מורת רוחה ודרשה לאור המצב המסתמן לעזוב את העגלה ולהמשיך בשיטוט על ידיו של הלונדוני הישמש מעתה ועד סוף הביקור בתפקיד פק”ליסט תינוק.
דווקא המראה של הסטארבקס העגול שיושב לו בגאון במרכז המארינה לא עורר אצלנו אכזבה, למעט העובדה שהלונדוניות הגדולה והקטנה (המתהדרות בהיכרות אינטימית עם מרבית סניפי הרשת השווים) – נתנו דווקא לסניף זה לחמוק מעינהם. יחד עם זאת המשך ההליכה חשפה אותנו לשלל בתי עסק עצמאיים, בשורה של מבנה לבנים עתיק, ובינהם מסעדה טורקית, חנות מזכרות, גלריה לאומנות מודרנית, ה-Boat House – דלי פינתי שנראה מבטיח, ובית הקפה White Mulberries, שהיתקלות מקרית בתמונה שלו כאמור – הובילה אותנו למקום מלכתחילה.
בית הקפה הקטן מתהדר בקפה איכותי ומבחר מצומצם של מאפים שנראים “הום-מייד” אבל בדיקה מהירה גילתה שהם דווקא מסופקים ע”י מאפייה מקומית. השולחנות פונים לחלק הדרומי של המארינה, אבל למעט הפינה הציורית והשמש הנדירה, הקפה עצמו והמאפים היו די סתמיים. מדובר באותו קפה אוסטרלי חמצמץ שהשתלט על רחובות לונדון ונחשב לקפה ה-איכותי (אבל אנחנו מעדיפים את ארקפה). הלונדונית הקטנה לא גילתה עניין מיוחד בארוחת צהריים שהבאנו לה, והעדיפה לנסות לשלוח ידיים וליילל לעבר עוגת הספוג של השכנה הנורדית מהשולחן שליד. ניסיון נואש להסיח את דעתה עם קפקייק רד וולווט בינוני שנרכש במקום – עלה בתהו, ולכן מיהרנו להתפנות ולהמשיך לתור את המארינה.
למעט שוק אוכל שנראה היה בשלבי התקפלות, הצלחנו להבחין במספר מקומות מעניינים לציון: מסעדת סושי קטנה, טאפאס בר שנראה מבטיח, סניף של Tom’s Kitchen, ואת ה-Medieval Banquet מסעדה שהיא בעצם אירוע של ארוחה בסגנון ימי הביניים עם ליצנים ולוליינים, קוסמים ומופעים וכן קרבות אבירים ובלאגן שלם למי שבקטע (http://www.medievalbanquet.com).
בעודנו עושים את דרכנו חזרה, תוך כדי שירים ומשחקי ידיים שנועדו להשאיר את הקטנטונת בעגלה, אנו מוכרחים להודות בהסכמה הדדית שההבטחה של סט. קתרין דוקס נותרה על הנייר בלבד. אל תבינו אותנו לא נכון, ביום קיץ חם (יש עוד כאלה?) אנחנו מסוגלים לראות את עצמנו חוזרים למארינה שוקקת ועמוסה, נאבקים על פינה אפילו בשביל הקאפקייק הביינוני של White Mulberries. יחד עם זאת, שהשמש לא ממש מחממת, והמקום מתנהל בעצלתיים, אי אפשר שלא להרגיש תחושת אכזבה קלה.
בעוד השמש נעלמת לה מאחורי עננים, נותר רק להדגיש שמארינת סט קתרין הוא המקום התיירותי הכי לא מוכר בלונדון. נחבאת אי שם מתחת לטאוור ברידג’, מקום בו מרבית התיירים יעדיפו לצלם אינספור תמונות, או לעלות לגשר הזכוכית השקוף שנחנך לאחרונה, ומספק מבט על (הלונדוניות כבר הספיקו להיות מהראשונים שפקדו את המקום). עם זאת, כדי לא לעשות לאטרקציה עוול – ננסה לחזור בחודשי הקיץ כדי לתת חוות דעת נוספת. המשך יבוא…
| Reflection Picture courtesy of DuncanH https://www.flickr.com/photos/duncanh1/ | ||
| Cover Picture courtesy of Davide D’Amico https://www.flickr.com/photos/davidedamico/ | ||
| Boats Picture courtesy of Luis Colas https://www.flickr.com/photos/luiscolas// |
יופי