תגית: טיולים באירופה

אי שם לפני כארבע שנים החל הלונדוני לתכנן את הטיול לקאונטריסייד הצרפתי האולטימטיבי מבחינתו – ברטאן. Bretagne בצרפתית, או Brittany בהגיית ילידי האי הבריטי, היא חצי האי הצרפתי המערבי ביותר. המפות הורדו, השאטו הוזמן, הצטרפנו לקבוצת “ברטאן למטייל” המצויינת בפייסבוק (של צבי חזנוב ה”פרנקופיל האנונימי” ודני אשכנזי ז”ל), חברים הצטרפו, ואז… קוביד. התוכניות נגנזו, ונאלצנו “להסתפק” במערב אנגליה. פאסט פורוורד – שלוש שנים מאוחר יותר, אנו דחוקים בקבינה עם מיטות קומתיים במעבורת בדרכנו לברטאן. כן תתפלאו – אפשר לקבל מחלת ים בתעלה למאנש! הילדים יותר גדולים, יש כלבה קטנה שמחכה לה בלב האונייה, וגם המגורים הכפריים שמצאנו במיקום קצת אחר. הלונדונים מפליגים…

“וונציה? עם הילדים? אתם השתגעתם?” אפשר בזאת לתמצת את התגובה שקיבלנו מכל מי שסיפרנו לו על כוונתנו לבלות את ראש השנה בעיר התעלות. אז בכל זאת, הביאנלה לאומנות מגיעה לה פעם בשנתיים, הלונדונים היו פה בפעם האחרונה לפני שש שנים (כשהלונדונית הקטנה כיום גדולה התבשלה לה בתנור) וכשמצליחים סוף סוף להזמין טיסה בנקודות – מה יש להפסיד? (ספוילר: הרבה כאבי גב…) הלונדונים אורזים חצי בית, שלושה ילדים ועגלה וקופצים לוונציה (פוסט ארוך עם הרבה תמונות)   אז שבלונדון הקיץ כבר הסתיים לו, באישון לילה אנחנו עולים על האובר ומגיעים ללונדון סיטי איירפורט. השדה”ת הקטן והחביב שוכן בקרבת הרציפים במזרח התמזה,…

לציון חגיגות המאה (ולא מדובר בגיל של המלכה) הלונדונים חזרו לספר לכם על חופשת ה-half-term שלהם. אכן, זהו הפוסט מספר 100 שלנו, וכמה מתבקש שדווקא בו נספר על ארבעה ימים בהם החלפנו את הבירה שמתנתקת מהיבשת בעיר הכי אירופאית שיש – אמסטרדם.  

הפור נפל בקרב החבר’ה, והפס המיוחל מהלונדונית התקבל בקלות יחסית. וכך קרה שלאחר שהיא נדחסה לה בטיסת הלילה של אלעל לכיוון תל-אביב – הלונדוני התעופף לו אל העיר הכי מאוחדת באירופה, לסופה”ש לרגל מסיבת הרווקים של י’ בברלין (ובזכות חופש הבנק הולידי של יום ב’ שעבר) קשה להיזכר ולתמצת שלושה לילות בברלין בפוסט קצרצר אחד, על אחת כמה וכמה שמתמודדים עם כמויות הבירה שעברו על התאים האפורים. ובכלל, האם הלונדונים לא חוטאים למטרתם בפרסום פוסט על העיר היריבה, אוייבת ניצחת בשתי מלחמות עולם, נציגה (במחציתה) של ציר הרשע הקומוניסטי בגבול המערב, ולא פחות מזה בירה בה הונף הגביע העולמי פעמיים…

במערב האי הבריטי, בסומרסט, שוכנת לה עיר גרגוריאנית מנומנמת בשם באת’ (Bathֶ). הרומאים היו הראשונים לזהות את הפוטנציאל הטמון במקום ובנו מרחצאות שנשמרו עד היום, ומקנות למקום – בין היתר – את הסטטוס של אתר מורשת עולמית. בהמשך למסורת הרומית, באת’ ידועה בתור עיירת קיט עמוסת מלונות יוקרה וספא אליה נוהרים רבבות אנגלים לבנבנים ותיירים כאחד. מאז שהלונדונים הם לונדונים, אנו מפנטזים על הליכה בבגדים וויקטוריאניים במדרכות האבן של באת’, והנה אחרי חודש מפרך בעבודה החלטנו לפנק את עצמנו בלילה באחד המלונות המקומיים, מרחק כשעתיים נסיעת רכבת מהבירה.

הטמפרטורה שירדה מתחת לאפס לא הרתיעה אותנו, ואנו חברי ה-Extreme Weather Squad שמנו פעמנו לכיוון החוג הארקטי, מעבר להרי האופל – שם שוכנת לה הבירה הסקוטית האדיבה – אדינבורו. התאריך: כריסטמס שעבר ; המשימה (אם תחליט לקבל אותה): לתור את הבירה הסקוטית בשלושה ימים תמימים ולא לקפוא למוות, ואף מבלי לאבד אצבעות לכוויות כור ; האמצעים: כולם כשרים; חברי הצוות: הוא – כישורים: סיבולת קור אפסית, יכולת ניווט עירונית מרשימה ונטייה לנקוש שיניים ולסרב לצאת מחדר המלון, היא –  כישורים: זיכרון פנומנלי לשמות ומקומות, נטייה לאף אדום בטמפרטורות קיצוניות והתניה לסרב לחזור לחדר המלון עד גילוים של שברי מאמץ ברגליים…

פוסט אורח מאת הסטודנט -“איך קוראים לכבשה קשורה לעמוד תאורה בווילס”? -“מועדון חשפנות” כשלאנגלים נמאס לספר בדיחות על צרפתים, גרמנים או אמריקאים, תמיד יהיו שם שכניהם הוולשים, חובבי הכבשים ומוכי הגשם. וכשהרכב השכור שלנו הפליג במחוזות ויילס, קשה היה להתעלם משני המוטיבים האלה. כבר ב’מעבר הגבול’ הקיפו אותנו כבשים מכל עבר, מלחחות עשב רענן בתיאבון וכאילו גשם עיקש לא שטף אותם (ואותנו). כן, גם אנחנו ברחנו מלונדון ביגונה, ובמקום לשוטט ברחובות הריקים החלטנו להצפין לווילס. זוג חברים הניח על השולחן הצעה מפתה: רכב שכור, ביקתה חמימה, אח, שוקו ואלכוהול לרוב. אולי גם טיולים קצרים בסביבה. וכך בבוקר הכריסטמס שמנו פעמינו לפארק…

פוסט אורח מאת הסטודנט טוב. כותבי הבלוג הפעילו עלי לחץ פיזי מתון, והחלטתי לשם שינוי להיענות לבקשתם ולחלוק קצת רשמים מסוף שבוע של שכרון חושים שבילינו, ‘סטודנט’ ובת זוגתו, באחד מהפרברים הקצת יותר רחוקים מהכרך – רק 45 דקות מגטוויק. אולי אני מסתבך עם כמה אירים, אבל הרושם הראשוני בדבלין הוא באמת טיפ טיפה כמו חצר אחורית של האימפריה לשעבר: הלבנים החומות, הבתים עם קומת המרתף האנגלית הפונה לרחוב, פאבים אפלוליים והנהיגה בצד הלא נכון של הכביש. אבל בדיוק כאן נגמר הדמיון. כפי שהבנו די מוקדם, האירים הם עם גאה ולבבי, ויפטרו בבוז כל ניסיון להשוות בינם לבין האנגלים. לדבלין…