סופשבוע רגוע

בנסיבות רגילות לא היינו מוצאים את עצמנו בין ההיפים שפקדו את רג’נט פארק ביום שבת בצהריים. אבל, כאמור, מדובר בסופ”שׁ רגוע להפליא, והעובדה שהפארק נמצא מרחק הליכה מאיתנו – תרמה למארגנים של היריד להוסיף גם אותנו לרפרטואר המבקרים. אנחנו כבר מתחרטים על זה.

ה-Green Fair הוא אירוע שמתרחש פעם בשנה לסופ”ש (בד”כ בתחילת יוני) ובו היפים מציגים להיפים נוספים את מרכולתם הירוקה, תוך שברקע קונצרטים והרצאות על sustainabilty (קיימות). במקום דוכנים של אוכל אורגני, תבלינים, צמחים, מוצרי ניקיון ידידותיים לסביבה, בגדים ואקססוריז אקולוגיים. המקום כולו נראה כאילו וודסטוק פגש את לונדון הנקייה והמנומסת, ובמקום סמים אפשר להשתגע עם איזה ענף רוזמרין אורגני.

אחרי שאספנו כמה דוגמיות חינם (סבון אקולוגי וזרעים לשתילה עצמית…), הלכנו לראות מה מציעים דוכני האוכל ‘הירוק’ במקום. ביריד דוכנים של אוכל אורגני וצמחוני, כאשר הפלאפל הוא המוטיב השולט. המאפיין המשותף להכל הוא המחיר היקר יחסית: מסתבר שאם אתם בקטע אקולוגי-בריאותי אתם מוכנים לשלם כ-40 ש”ח על פיתה, במיוחד אם אין לכם הרבה ברירות.. חשוב לציין שאקולוגי, בריאותי, ירוק או אורגני, אם יש משהו שהאנגלים לא יוותרו עליו זה הבירה שלהם – במקום שני אוהלי ענק עם חביות בירה ממבשלות עצמאיות בעיקר.

פחות משעה בין הדוכנים של היריד הירוק, ולאור הרוח המצליפה והמציקה החלטנו לעזוב את המקום, כשאנחנו עדיין ממתינים שהדוכן הקריביאני ישים לנו שני קלחי תירס על האש (לא קרה). היריד הירוק נראה מתאים במיוחד למי שנמצא חזק בקטע האקולוגי ושיש לו סבלנות לנהל שיחה קולחת עם אנשים קצת מוזרים על פתרונות אורגניים לעקיצות יתושים (אנחנו שלחנו אותו חזרה לדוכן שלו במפח נפש, אנשים רעים!).

The Deli West One

ראשון בבוקר ואנחנו ממשיכים עם סופה”ש הרגוע שלנו. הוא ממתין בדריכות לגמר הרולנד גרוס בצהריים, כאשר היא יודעת שלהוציא אותו מהבית יש רק אפשרות אחת – דרך הקיבה. הדלי ווסט וואן היא מסעדה שכבר מזמן ניסינו לבקר בה, אבל תמיד היינו בסביבה דווקא בשבת, ומדובר במסעדה כשרה (עם תעודה והכל). הדלי הכשרה נמצאת לא בצפון לונדון כמצופה – אלא בווסט אנד, מרחק עשר דקות הליכה מאוקספורד סטריט.
הוא כבר כחודש מסתובב עם דחף בלתי מוסבר לנקניקיה כמו בניו-יורק, רק שאבוי  – באנגליה לא תצליחו להשיג נקניקייה שאינה עשויה מבשר חזיר, גם אם חייכם יהיו תלויים בכך. למי שזוכר – הדחף לנקניקייה עוד דווח פה במאי ב-Delaunay  ומאז עברנו עוד כמה אכזבות נוספות.

התפריט של הדלי ווסט וואן הוא בדיוק כמו של דלי טיפוסי בדאונטאון מנהטן, רק שהמחירים ב’ערך מוחלט’ כפולים מאלו שבניו-יורק (ועוד בליש”ט ולא בדולרים כמובן, בכדי להוסיף חטא על פשע). יחד עם זאת – הנקניקייה שמימית (מוגשת עם ה-מ-ו-ן כרוב כבוש).
עוד בתפריט: מרק עוף עם איטריות/קניידלעך; לטקס; חמוצים גדולים; סלט קצוץ ישראלי; מבחר כריכים ונקניקים: סולט ביף, פסטרמה, לשון, סלמי וחזה עוף; כבד קצוץ; קולסלאו ועוד. במקום גם Cream Soda כמו בארה”ב, ובירה מברוקלין.

Selfridges

כאמור, בנסיבות רגילות כנראה שלא היינו “מדווחים” על טיול בחנות הכלבו סלפרידג’ס, אבל כחלק מסופה”ש הרגוע שלנו החלטנו לקפוץ לאגדת הצרכנות הלונדונית – סתם כדי להעיף מבט. אנשים נורמאלים לא אמורים לעשות קניות בסלפרידג’ס, אמנם יש פה הכל מהכל אבל המחירים יקרים אפילו בסטנדרטים בריטיים. ולמרות זאת, את שקית הנייר צהובה – סימן ההיכר של החנות – ניתן לזהות בקלות בידו של כל אדם שני הפוסע בווסט אנד.

בסלפרידג’ס תמצאו ביגוד ואופנה (כל המותגים הנחשבים מרשתות ה-high street ועד למעצבי ה-haut couture), אגף הנעלה מכובד, אביזרים, כלי בית, ספרים, צעצועים, גדג’טים, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, תכשיטים, נספרסו, אוכל, יש פה באמת הכל.

בין האטרקציות ב-food hall ניתן למנות את הסניף המקומי של Pierre Hermé, שלל שוקלטיירים ומאפים, דלי, Yo! sushi (בר סושי עם סרט נע), ובייבוא הישר מרחובות מנהטן Pinkberry – גלידת יוגורט במגוון טעמים, עם תוספות ללא הגבלה.
הביקור ביוגורטריה היה בעיקר בשבילה (למעט תוספת סוכריות הגומי דובונים – עבורו),  ולאחר שמילאנו את מלאי הקפה מהנספרסו שבקומה התחתונה – פנינו חזרה לצפון לונדון בכדי להתחיל באירועי הספורט של היום.

Pinta & Saatchi