קטגוריה: ברים בלונדון

בלונדון, סצנת האוכל של 2017 (לפחות לפי טיים אאוט) תהיה של גבינות. גבינות?? הגבנו בפליאה, לאור העובדה שבירת הממלכה כבר שנים בקטע בריאותי משהו – קשה לראות את חובבי הברנז’ה הלונדונים עפים על Cheeseboard משובח או חוגגים ניצחון עם סיר פונדו. ובכ”ז אם נסקור את שבע השנים שאנחנו פה (מה כמה???) כבר ראינו אסייתי, יפני, טאפאס, מסעדות ללא בוקינג, רנסאנס ההמבורג, אוטולנגיאני-ישראליני, קוריאני, שוב יפני, ויגאן (טבעוני), ו… כן אז למה שלא יהיה גם גבינה? מכל הטרנדים לעיל, טרנד שמעולם לא ראה שובע, במיוחד בסוהו גבול צ’יינה טאון, הוא האוכל הסיני-טיוואני, ובמיוחד הבאו (“באו-זה” בסינית). אז מי שלא יודע מה…

בעודנו מחכים לזוג הצרפתי/ישראלי שמייבשים אותנו על הספות האקלקטיות (והלא נוחות במיוחד) ב-Sketch, לוגמים מוחיטו צונן שיפיג את השרב העוטה את הבירה באופן כה חריג, התחלנו לשחק קצת ב”what if…” what if היינו מקבלים את הצעתו של הקולומביאני ולוקחים זוג כרטיסים להופעה של הרולינג סטונ’ס שמשתוללת ברגעים אלו ממש בהייד פארק. what if היינו נדחסים עכשיו בין רבבות אנשים תחת מעטה של 30 מעלות חום ושומעים את הדי גווייתו של מיק ג’אגר שלא בא על סיפוקו כבר כמה עשורים ; what if המקום הזה שעיצב מרטין קריד לא היה כ”כ מוזר כאשר כוס אחת לא דומה לרעותה ; ו-what if…

בצד אחד של הזירה כניסה חשוכה ובדיקה גופנית, תעודות זהות וכמובן שרשימה מודפסת ובאונסרים מזרח אירופאים, איפשהו בכניסה צדדית של הלונדון ת’יאטר. מהצד השני כניסה מנומנמת למונומנט עגול לונדוני, עם ספסלי עץ “נוחים”, תור לאיסוף כריות ושמיכות מסדרנים אנגלים בגיל הזהב, איפשהו על הגדה הדרומית של התמזה. אם ה”אסימון עוד לא נפל” אז הרי שהלונדונים יצאו למלחמת תרבויות פר אקסלנס כדי להשוות רשמים ממועדון לילה ברזילאי בפאתי קובנט גרדן (ממש כאילו היו שוב בני טיפש עשרה) – Guanabara, לבין הצגת טרום בכורה של ה-Tempest, במקום הכי שייקספרי בלונדון – ה-Shakespeare’s Globe Theatre.

הדבר הראשון שרואים כאשר מתקרבים ל-Heron Tower המפלצתי בן 46 הקומות, שנחנך בשנת 2011 בצמוד לליברפול סטריט סטיישן, אחד ממעוזי הסיטי המובהקים – הוא התור הארוך בהמתנה למעלית השקופה שמובילה לקומות 38-40 של הבניין. התור, לא תמיד היה נחלת המקום, רק שלא מזמן נפתח פה הסניף הלונדוני הראשון של “סושי סמבה” וכבר משעות הערב המוקדמות – כל “הסיטי בויז” ממתינים בסבלנות כדי להיכנס לבר הפתוח בקומה ה-38, מקום אליו לא ניתן להזמין מראש. אנחנו לעומת זאת עברנו את התור בקלילות יחסית, מאחר ושמותינו היו רשומים מבעוד מועד. אולם שמנו פעמינו לא לסושי סמבה, אלא לאחות הגדולה והיותר אקסקלוסיבית, המתהדרת ברשימת המתנה…

מי היה מאמין כשהתחלנו את הבלוג הזה לפני כעשרה חודשים שנצליח להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן מבלי להזכיר ולו פאב אנגלי אחד! ישקר מי שיאמר שהפאבים האנגלים הם לא חלק בלתי נפרד מהווי החיים בלונדון, שמחלחלים לשיגרה היומיומית – כן, גם אם אתם ישראלים שנמצאים פה. הפאב האנגלי מהווה נדבך מרכזי בחיי היום יום באנגליה, ובשונה ממה שקורה בארץ, הוא אינו רק מקום אליו מגיעים לשתות. נכון, השתייה היא חלק אינטגרלי (ואנגלי ממוצע יכול לפרק משהו כמו חמישה פיינטים של בירה בלי להרגיש) – אבל הפאב השתלט על חלק נרחב יותר של החיים בבירה הקודרת, וגם אם אתה זר…

זוג החברים הגרמני שלה הגיע לביקור בסופה”ש, ואנחנו כמו מארחים טובים החלטנו לקחת אותם ללילה של “התבליינות” בסוהו. אז מה אם אנחנו בעצם כבר לא בליינים בעצמנו? אז מה אם אנחנו כבר זקנים מדי בשביל סצינת המועדונים של העיר?? הם לא צריכים לדעת את זה 😉   ארוחת ערב מוצלחת ב- Polpo (אמרנו לכם שנחזור!) עם בירות ושפריץ אפרול, שמה אותנו באווירה הנכונה בתחילתו של ליל הסוהו-הלונדוני שמוצף באורות ניאון. הליכה בין הרחובות הקטנים שגובלים עם כיכר פיקדילי, וכחצי שעה בחנות ה-Vintage Magazine Shop ברחוב Brewer (שמוכרת ממורביליית רוק-פופ בריטית, ובעצם הכ-ל חוץ ממגזינים) נתנו את הטון לערב שכולו ממורביליה בעצמו.

אם תמצאו את עצכם בצפון לונדון בסוף השבוע – כמונו – או שסתם מאסתם בווסט אנד ובמרכז העיר. כאשר יש שמש בשמיים, ה-the Canal a.k.a Little Venice הוא בין האזורים הכי לא לונדונים טיפוסיים בסביבה. לאחר בראנץ’ מזעזע במקום במיידווייל (אנחנו נותנים לו צ’אנס נוסף לאור היחס הטוב והעובדה שלא שילמנו על אף אחד מהמשקאות כפיצוי – ולכן לא מזכירים את השם) – לקח אותנו ה”נוטינג הילי” שגר ‘כמעט’ בנוטינג היל…לטיול רגלי קצר ברחבי מחוזותיה של שכונת מיידוויל. בדרך הוא עשה לנו היכרות עם פאב אנגלי ‘כבד’ בשם Prince Alfred שככל הנראה נמצא פה מאז שוויקטוריה שלטה בממלכה המאוחדת. המייחד את…

הפשרה הוסכמה, החוזים נחתמו והעטים הונחו בחזרה: ראשון בבוקר – במרליבון ; ראשון אחה”צ – רואים את מחזור הסיום של הליגה האנגלית. שני הצדדים מסכימים, וכבר הרבה זמן שרצינו לכתוב פה על הרחוב הכי שמשי בלונדון – שהפך לתחנה הקבועה שלנו בימי ראשון בבוקר – Marylebone High Street. אם היינו צריכים להספיק ביום אחד לעבור על כל המוסדות ששווים ביקור במרליבון – כנראה שהיום הזה היה נמשך 72 שעות לפחות. ניסיון של חודשים מספר מצטבר כאן בפוסט בודד, שמוקדש כולו לרחוב הכי שיק בווסט אנד. כיאה לרחוב שיק – כבר השם מרליבון מתחיל עם איזשהו טוויסט: לא אומרים כמו שכותבים ולכן אפשר…

“תלך לאסוף את האורחת משוויץ מהתחנה” היא פקדה עליו. הוא ציית וכעשר דקות מאוחר יותר, ישבנו שלושתנו בדירה הצפון לונדונית וחשבנו לאן ללכת לאכול ביום שבת סגרירי, שסגר שבוע דווקא אביבי בלונדון. מעודדים מהאביביות של השבוע החולף, ואולי גם מעלי הכותרת של השקדיות שממלאות את הרחובות, הבחירה נראתה טבעית: בהמפסטד הצפונית יהיו מספיק חנויות בשבילהן ואת ההמבורגר הטוב ביותר בלונדון (לדעתנו) בשבילו. או שלא… הרמז הראשון לכך שהתכניות שלנו שוב הולכות להשתבש היה כשהיינו צריכים להלוות לשווייצרית מטרייה. אח! אם רק היינו קצת פחות אופטימים היינו מבינים שבלונדון העננים לא משחקים משחקים, וכאשר ירדנו בתחנת המפסטד, ארובות השמיים נפתחו להם….

המחשבה המקורית של יום שישי הייתה לנסות את Burger and Lobster החדשה יחסית במייפר. אבל, כשרשימת ההמתנה למקום המדובר ביותר בלונדון (וכן, שוב מדובר במקום שלא לוקח הזמנות), בו ניתן להזמין כשמו כן הוא – המבורגר ולובסטר, הייתה כשלוש וחצי שעות (!) אמרנו לספרדי ולצרפתיה לפגוש אותנו בסוהו, שוב… ניסיון ראשון ב-Bocca Di Lupo לא צלח: המארחת במסעדת הטאפאס האיטלקיה אמרה בהתלהבות שתוכל לתת לנו שולחן בשעה תשע ורבע (השעה הייתה שבע בערב…) וסירבנו בנימוס. משם כיתתנו את רגלנו לרחוב Rupert, ופילסנו דרך בין ערב הרב של אנשי הסוהו למינהם (מחבורות פרחחים ועד גאים מוחצנים אל מול אורות ניאון של…