בעודנו מחכים לזוג הצרפתי/ישראלי שמייבשים אותנו על הספות האקלקטיות (והלא נוחות במיוחד) ב-Sketch, לוגמים מוחיטו צונן שיפיג את השרב העוטה את הבירה באופן כה חריג, התחלנו לשחק קצת ב”what if…”
what if היינו מקבלים את הצעתו של הקולומביאני ולוקחים זוג כרטיסים להופעה של הרולינג סטונ’ס שמשתוללת ברגעים אלו ממש בהייד פארק. what if היינו נדחסים עכשיו בין רבבות אנשים תחת מעטה של 30 מעלות חום ושומעים את הדי גווייתו של מיק ג’אגר שלא בא על סיפוקו כבר כמה עשורים ; what if המקום הזה שעיצב מרטין קריד לא היה כ”כ מוזר כאשר כוס אחת לא דומה לרעותה ; ו-what if הכדור ברזל הענק שמשתלשל מהתקרה היה נופל פה והורג את עשרות הסועדים שמשלמים במיטב כספם עבור החוויה שמספקת המסעדה הזו אי שם בלב מייפר. תחת תהיות אלו, ובלבול חושים מוחלט, הגיחו להם לפתע הצרפותשראלים מבעד לדלת המקושקשת לחלל הגלריה של המקום. ואיתם – אח כמה נעים – בקבוק של גוורץ קר. את מיק שכחנו.
אז אחרי ששלחנו את הזוג לבדוק את תאי השירותים שעיצב קריד כמו ביצה, גנבנו להם את הכריות כדי שיהיה לנו יותר נוח, גנבנו לשולחן ליד את הכריות בשבילהם – כי נתקפנו רגשות אשם, אפשר להתחיל בארוחה במסעדה הכי מקושקשת בעיר. ל-Sketch יש שני כוכבי מישלן, אך דיון סוער עם הצרפתי הצעיר (שיודע דבר או שניים באוכל) הוביל למסקנה שלא לגלריה יש כוכב מישלן אלא ל-Drawing Room שהיא החלל העליון והיותר יוקרתי של המקום. בכלל, הקשקוש מחולק למספר חללים כאשר הגלריה העיקרית (זו תחת האיום האיראני של כדור ברזל ענק) מציגה מסעדה + בר ארוך ומעוצב (איך לא); ה-Drawing Room למי שלא רוצה להחכך בפשוטי העם; ה-Parlour בכניסה – בית קפה במשך היום מוקד ל-afternoon tea (שהופך ללאונג’ בלילה); שירותי הביצים הבלתי שבירות ואחת מהאטרקציות הבולטות של המקום; והבר התחתון שנראה כמו עמדת דיג’יי עגולה, שהיה די נטוש בשעות שביקרנו.
בקטנה על קינוחים – אם יש משהו שאפשר להגיד על השף-קונדיטור של סקצ’, זה שהוא לא סובל מסכרת. הקינוחים פה מתוקים ועשירים ומורכבים ממספר רב של מרכיבים. כאמור המקרונים to go (טעמים וורד-רספברי, פיסטוק ושוקולד מריר), עוגת גבינה עם תותים וקרם בזיליקום, ו-“Sketch Chocolate” קינוח הדגל של קופסת מוס שוקולד עם פטל שחור, קפה, Kalua, בייליס’, נוגט ועוד ועוד ועוד … קשקוש אבל טעים.
עליה במדרגות תלולות ואפלות של המקום המחתרתי מובילה לחלל קטן שחור עם בר ומספר מוגבל של שולחנות, עליה בגרם מדרגות נוספות תוביל לחלל זהה רק עם מראות בתקרה. מקום מוזר, ספק כיסוי להלבנת כספים (תיאורית קשר לא מופרכת בהכרח של הצרפתיה-ישראלית). המקום כמו שמו מתמחה בקוקטיילים שלא שמעתם עליהם בשום מקום אחר, יחד עם זאת – אם תנסו למצוא את התפריט באינטרנט כדי לשחזר עבור הבלוג שלכם מה לעזאזאל קרה שם – סיכויי ההצלחה שלכם נמוכים.
1 thought on “על קשקושים ואנשים”