קטגוריה: ****

מתוקף היותנו הורים טריים, מתחילים הלונדונים לחפש אלטרנטיבות לחיי “הרווקות” שכללו שעות על גבי שעות במסעדות אי אלו ואחרות, בילויים וכיו”ב. הווה אומר, הלונדונים מכירים בעצם העובדה שאם הם לא מסוגלים לדחוס ארוחה שלמה תוך 20 דקות במהלכן אין איש שינענע את העגלה, אז אי ההרפתקה נידונה לכישלון מלכתחילה. או, במילים אחרות, הלונדונים נאלצים לקבל את מקומם החדש תחת השמש ולהיעזר ב”ממלכת הפאסט פוד” הידועה לשימצה! למעשה, הלונדונית הקטנטונת לא כ”כ גרועה, היא אפילו טובה, טובה מאד. לפני שבוע נתנה להורים בעלי העיניים הטרוטות כחצי שעה להשלים ארוחה בל’אנטרקוט, ואפילו העניקה שעות של חסד כאשר ישנה כמעט לאורך כל הטיסה…

בעודנו מחכים לזוג הצרפתי/ישראלי שמייבשים אותנו על הספות האקלקטיות (והלא נוחות במיוחד) ב-Sketch, לוגמים מוחיטו צונן שיפיג את השרב העוטה את הבירה באופן כה חריג, התחלנו לשחק קצת ב”what if…” what if היינו מקבלים את הצעתו של הקולומביאני ולוקחים זוג כרטיסים להופעה של הרולינג סטונ’ס שמשתוללת ברגעים אלו ממש בהייד פארק. what if היינו נדחסים עכשיו בין רבבות אנשים תחת מעטה של 30 מעלות חום ושומעים את הדי גווייתו של מיק ג’אגר שלא בא על סיפוקו כבר כמה עשורים ; what if המקום הזה שעיצב מרטין קריד לא היה כ”כ מוזר כאשר כוס אחת לא דומה לרעותה ; ו-what if…

במערב האי הבריטי, בסומרסט, שוכנת לה עיר גרגוריאנית מנומנמת בשם באת’ (Bathֶ). הרומאים היו הראשונים לזהות את הפוטנציאל הטמון במקום ובנו מרחצאות שנשמרו עד היום, ומקנות למקום – בין היתר – את הסטטוס של אתר מורשת עולמית. בהמשך למסורת הרומית, באת’ ידועה בתור עיירת קיט עמוסת מלונות יוקרה וספא אליה נוהרים רבבות אנגלים לבנבנים ותיירים כאחד. מאז שהלונדונים הם לונדונים, אנו מפנטזים על הליכה בבגדים וויקטוריאניים במדרכות האבן של באת’, והנה אחרי חודש מפרך בעבודה החלטנו לפנק את עצמנו בלילה באחד המלונות המקומיים, מרחק כשעתיים נסיעת רכבת מהבירה.

ביקור חולין בצפון מזרח העיר, בצהריי יום ראשון, הביא אותנו לשוטטות לא אופיינית ב-Hackney. שכונה מזרח לונדונית זו צברה בשנים האחרונות מוניטין של מעוז אופנתי – אומנתי, כאשר בניגוד למזרח הדרומי יותר – יחד עם אוכלוסיית ההיפסטרים ניתן למצוא בהקני גם חבר’ה כמוכם וכמוני. במבט ראשון, ואולי זה היה רק מזג האוויר האפור שהכה בניגוד לתחזית, השכונה נראתה מנומנמת למדי, עם ארכיטקטורה של פרוור בריטי טיפוסי משובץ בבנייני אבן כבדים, לצד אי אלו מבנים תעשייתיים, לופטים וסטודיוס… ההליכה הובילה אותנו לרחוב Broadway Market – מקום אותו הלונדונית כבר מזמן סימנה כיעד לביקור. הרחוב עצמו מתאפיין בבתי קפה וברים מאאגניבים כאשר אוכלוסית…

בצד אחד של הזירה כניסה חשוכה ובדיקה גופנית, תעודות זהות וכמובן שרשימה מודפסת ובאונסרים מזרח אירופאים, איפשהו בכניסה צדדית של הלונדון ת’יאטר. מהצד השני כניסה מנומנמת למונומנט עגול לונדוני, עם ספסלי עץ “נוחים”, תור לאיסוף כריות ושמיכות מסדרנים אנגלים בגיל הזהב, איפשהו על הגדה הדרומית של התמזה. אם ה”אסימון עוד לא נפל” אז הרי שהלונדונים יצאו למלחמת תרבויות פר אקסלנס כדי להשוות רשמים ממועדון לילה ברזילאי בפאתי קובנט גרדן (ממש כאילו היו שוב בני טיפש עשרה) – Guanabara, לבין הצגת טרום בכורה של ה-Tempest, במקום הכי שייקספרי בלונדון – ה-Shakespeare’s Globe Theatre.

את העובדה שהלונדונים בחרו לבלות את חופשת הפסח שלהם בישראל, ניצלו אחותו של הלונדוני ובני משפחתה שהחליטו להעביר את הפסח שלהם בחוג הארקטי – זאת אומרת: לונדון. טוב, נכון שהם לא התכוונו לקפוא בסופות שלגים וטמפרטורות של מינוס 2 מעלות בבירה המלכותית – אבל כך ייעשה לאיש שבחר להבריז מסדר פסח אצל סבא וסבתא, ולהתפקר עם סקונס ופיש אנד צ’יפס. וכך שחזר הלונדוני (הלונדונית בחכמתה נשארה בישראל) מצא חמישה ארטיקים קפואים בדירה הקטנה שבצפון לונדון, כמו גם חשבונות גז שלא יביישו את קידוח תמר. מאחר ובין החמישה ניתן למצוא ילדים בגילאים 10-12.5, אחת מהם כבר הספיקה להשאיר את חותמה על…

הביקור של הדוד והדודה, שהתגלו כקוראים מושבעים של הבלוג, הביא לכך שניסינו למצוא משהו מקורי לעשות – למקרה שיעלו אי אלו ציפיות. אבל, מסתבר שהדוד – עם עבר בריטי משל עצמו – מכיר את לונדון כמעט כמו נהג מונית מקומי (לרמת הרחובות הקטנים בכל שכונה ושכונה), וכבר השניים הספיקו לעבור בכל מוזיאון או גלריה נידחת בעיר, ולכן החלטנו ללכת על המיינסטרים ולפגוש אותם לבראנץ’ פשוט בסאות’ קנזינגטון. אגב, מסתבר שלדוד היו תכניות משל עצמו, ומה שהתחיל כבראנץ’ תמים, הפך למסע אומנות במיטב הגלריות של מייפר. מסע קרוס קאונטרי. Aubaine בסאות’ קנזינגטון (עם סניפים בווסט אנד ובסלפרידג’ס) היא מסוג המקומות הלונדונים…

כבר מזמן הבנו שהשורה “בלונדון יש יותר סרטים” איננה נכונה… ללונדון הסרטים מגיעים באיחור אופנתי שגורם אפילו לפרובינציה התל אביבית המזרח תיכונית להיראות חדשנית. סרטים שההורים כבר הספיקו לראות (במיוחד זרים ו/או וודי אלן משום מה) מגיעים לפה בעיכוב של חודשים, אחרי שהבן הג’ינג’י של השכנים בישראל הספיק לצרוב אותם לכולם. אבל.. כשכבר הולכים לראות סרט בלונדון – אפשר לעשות את זה בסטייל, במיוחד אם מצליחים להשיג כרטיסים ל-Electric Cinema שנמצא בנוטינג היל, כן – השכונה מהסרט ההוא.  הרעיון שעומד מאחורי הקולנוע הזה (שנשרף לא מזמן ונפתח מחדש רק לאחרונה) הוא לשחזר את החוויה המקורית של “המסך הגדול”, כאשר הליכה לקולנוע…

צהריי ה”סאמר בנק הולידיי” הביאו אותנו להיפגש בסוהו, אחרי שהוא יצא ידי חובה עם שלוש שעות במשרד. לאחרונה שמנו לב, שהסוהו, מלבד היותו כר פורה ליצורים ססגוניים ולמועדוני סליז, הפך להיות הרובע האיטלקי של הבירה האנגלית. לא, לא מדובר ב-Little Italy סטייל ניו-יורק אלא בסצנה איטלקית הנחבאת בין הבניינים הויקטוריאניים הישנים לבין מועדוני הגאים. יום שני של חג בסוהו זימן לנו פיצה, ג’לטו (גלידה איטלקית) וכדי להעצים את החוויה נספר גם על ארוחת ערב איטלקית במקום הכי מבוקש בעיר (שאמנם לא קרתה באותו יום – אבל בקלות היתה יכולה). אנדיאמו! 

החום הגדול שעטף את הבירה הבריטונית בסופה”ש הוציא מאיתנו את הצד התרבותי. טוב, לא בדיוק, רק רצינו לצאת מהבית למען האמת (אין לנו מזגן בדומה ל-90% מהבתים פה) ומאחר שחוף הים הקרוב ביותר נמצא במרחק של כשעה וחצי נסיעה לברייטון, כתל-אביבים מושבעים שרגילים להליכה של 5 דק’ לחוף הילטון – החלטנו שזה יותר מדי בלאגן. וכך מצאנו את עצמנו הולכים על פעילויות אלטרנטיביות לסוף השבוע. שטיפת מוח כבר מספר חודשים שאומן הרחוב Thierry Guetta aka Mr. Brainwash מפזר בלונדון סימני היכרות (ציורי רחוב מרשימים) לקראת התערוכה הראשונה שלו אי פעם. גטה הוכרז כבר על ידי מספר מביני דבר באומנות רחוב כיורש של…