קטגוריה: הסיטי

אח, לא זה הפוסט שרצינו לכתוב על שוק ספיטלפילד. מחול הניחוחות של שוק האוכל והדוכנים נגוזו; הצבעים של פיוז’ן המנות והעתיקות נצבעו באפור; קולות הבישול והמקח, נדמו. אפילו ההקלות על ה’לוקדאון’ הבריטי עוד לא הגיעו לכאן, וכך מדווש לו הלונדוני בין דוכני השוק הריקים, ומנסה לדמיין את הרוכלים והקונים. שוק ספיטלפילד – אין מה לבכות, בואו נתכנן את הביקור העתידי, With a little help of our friends (שווה לקרוא עד הסוף).   מתמקדים באוכל. ימים יפים בספיטלפילד   שוק ספיטלפילד, שהתחדש בשנים האחרונות, הפך להיות הגייטוויי בין הסיטי לשורדיץ’. הוא עומד מאחורי הבניין המפלצתי של הבנק RBS המסמל את הסיטי…

דברי במספרים גברת דברי בציונים – אומר השיר הידוע על אריק, אבל דווקא “נד” ירשים אתכם עוד יותר: 200 מיליון ליש”ט עלה שיפוצו, יש בו 9 ברים או מסעדות, 252 חדרים ושתי בריכות. אה כן, חברות במועדון הפרטי שלו עולה כ-3,000 ליש”ט לשנה. הכל על הממוטה הכי גדולה של הסיטי של לונדון שלא הכרתם, שהוכתרה ע”י מבקרת המסעדות של הגרדיאן כ”קרוס אובר בין הפוד הול של הרודס ולאס ווגאס” – The Ned.  

כשחושבים על אופניים הערים שאוטומטית עולות לראש הן אמסטרדם או בייג’ינג; קופנהאגן, ואפילו דלהי נכנסת לרשימה, אבל לונדון ?! אז זהו שסצינת הדו-גלגלי היא בין הטרנדים היותר מתפתחים היום בלונדון, שבניגוד לערים כמו תל אביב – לא ניתן לרכב בה על סקוטרים חשמליים. בשנה שחלפה, הבירה האפרורית התמלאה לה בצבעים שונים של אופניים שיתופיות (bike share) מסוגים שונים ומשונים, בטרנד שהחל כבר כשבוריס (הבלונדיני מהברקזיט) היה ראש העיר. הלונדונים בסקירה של סצינת האופניים בלונדון – או כמאמר השיר “Bicycle! Bicycle! Bicycle…”  

בעוד הלונדוניות מתגברות להן על פסח בתל אביב, נאלץ הלונדוני לחזור לעבודתו בלונדון. אבל גם מה שמצטייר בהתחלה כשבוע שקט ונטול מאורעות עשוי לצבור מומנטום. ביום רביעי זה קרה ללא התראה: מעגל ברודגייט הסמוך לתחנת רחוב ליברפול, כנראה חיכה ליום שמש חמים ובפתיחה חגיגית הסיר את הלוט מעל לשלל בתי עסק “פושים” שמצאו בית חם בדמות הסיטי-בויז הצמאים לבירה קרה כשם שהם צמאים לריגושים. ומליברפול סטריט בהמשך הסופה”ש מצא הלונדוני גם יהדות בסמטאות הכי לא צפויות של מזרח העיר במסע ללבה של הסיטי של לונדון מהמאה ה-19.

אם יש משהו שהלונדונים (פלוס אחת) למדו מהיותם הורים נטולי שינה – הוא “אל תאמר שאפנה אשנה”. הביטוי שסבתא אהבה כ”כ לומר תקף שבעתיים כאשר יש לונדונית קטנה שמסרבת לישון, וכאשר מתיישבים לכתוב על מאורעות היום (ו/או לבצע כל פעילות אחרת המצריכה חצי ישיבה ספק שכיבה) – האורות כבים להם מהר מאד והעיניים נעצמות באופן מיידי, אפילו לפני שהספקנו לכתוב שורה בודדה. כך, כאשר הלונדוניות עולות על טיסה BA165 בדרך לארץ הקודש, הוטלה על הלונדוני (שצפוי לשבוע רבוי שינה) המשימה לגבב את אוסף החוויות של עוד מלפני ראש השנה לכדי פוסט חדש. אז עבור תיאורו של הביקור החטוף לקיימברידג’ תיאלצו…

בצד אחד של הזירה כניסה חשוכה ובדיקה גופנית, תעודות זהות וכמובן שרשימה מודפסת ובאונסרים מזרח אירופאים, איפשהו בכניסה צדדית של הלונדון ת’יאטר. מהצד השני כניסה מנומנמת למונומנט עגול לונדוני, עם ספסלי עץ “נוחים”, תור לאיסוף כריות ושמיכות מסדרנים אנגלים בגיל הזהב, איפשהו על הגדה הדרומית של התמזה. אם ה”אסימון עוד לא נפל” אז הרי שהלונדונים יצאו למלחמת תרבויות פר אקסלנס כדי להשוות רשמים ממועדון לילה ברזילאי בפאתי קובנט גרדן (ממש כאילו היו שוב בני טיפש עשרה) – Guanabara, לבין הצגת טרום בכורה של ה-Tempest, במקום הכי שייקספרי בלונדון – ה-Shakespeare’s Globe Theatre.

הדבר הראשון שרואים כאשר מתקרבים ל-Heron Tower המפלצתי בן 46 הקומות, שנחנך בשנת 2011 בצמוד לליברפול סטריט סטיישן, אחד ממעוזי הסיטי המובהקים – הוא התור הארוך בהמתנה למעלית השקופה שמובילה לקומות 38-40 של הבניין. התור, לא תמיד היה נחלת המקום, רק שלא מזמן נפתח פה הסניף הלונדוני הראשון של “סושי סמבה” וכבר משעות הערב המוקדמות – כל “הסיטי בויז” ממתינים בסבלנות כדי להיכנס לבר הפתוח בקומה ה-38, מקום אליו לא ניתן להזמין מראש. אנחנו לעומת זאת עברנו את התור בקלילות יחסית, מאחר ושמותינו היו רשומים מבעוד מועד. אולם שמנו פעמינו לא לסושי סמבה, אלא לאחות הגדולה והיותר אקסקלוסיבית, המתהדרת ברשימת המתנה…

 בישראל שבתון יום הבחירות … בלונדון כבר שלושה ימים שהשלג מכסה את הבירה האנגלית … ואנחנו מגעגועים מזוייפים לגשם מפלסים דרך במינוס 2 מעלות לכיוון מרכז האומנויות של הברביקן, בסיטי של לונדון. לא, אנחנו לא באמת מתגעגעים לגשם – אבל כאשר החברים והקרובים בישראל מדווחים על אחוזי הצבעה מרקיעי שחקים, בד בבד עם הליכה מרעננת בחוף הצוק – גם אנחנו מחפשים פעילות חברתית שוברת מוסכמות בשביל מעמד הביניים המקומי (אנחנו). מרכז הברביקן הוא פרוייקט ענק בסיטי אוף לונדון, שנחנך בתחילת שנות ה-80 (והוא גם נראה כזה) שכולל בלבו מרכז לאומנויות הבמה: תיאטראות, מופעים, גלריות, בית קולנוע, מסעדות ואפילו חממה. סביב…

תמונות חלקלקות במיוחד מסופה”ש לבן בלונדון. ללא מילים מיותרות…

כבר שבועיים שאנחנו לא ממש מבלים, לפחות לא במובן הפשטני של המילה. הקור משתולל, הגשם בא והולך וגם לונדונים אמיתיים מעדיפים את הרדיאטורים המפנקים על פני שיטוטים ברחבי הכרך. בצל המצב הנוכחי החלטנו לרכז מספר המלצות של מקומות ‘טייקאווי’ שרק לונדונים אמיתיים מכירים. אל דאגה – אם אתם מתיירים ואין ממש דירה או משרד לשבת ולאכול בהם, הרי שגם אנחנו בדרך כלל מסיימים את המנה כבר בכיכר הסמוכה. במרבית המקומות אפשר גם לשבת, אבל חוויית האיסוף, בד בבד עם מציאת פינה נחמדה לאכול בה – דקה לפני שהאוכל כבר קר ממזג האוויר ההפכפך – תהפוך אתכם ללונדוניים אמיתיים, על אחת…