תגית: מחוץ ללונדון

באנגליה, מאז שהילדים בגנים, נתקלנו כבר יותר מדי פעמים במונח “Half Term”… למעשה, יש שלושה Terms (סמסטרים בשנת לימודים) ואיכשהו זה יוצר שש חופשות. מצב תמוה עוד יותר שמדובר בגן פרטי!! אז במקום להלאות אתכם במשוואות בריטיות שמזכירות שיעור חדו”ה, ניצלנו את היום הראשון של ה-Half Term התורן להמשיך את המסע בעמק התמזה, עם תחנה מספר 2: ווינדזור ואיטון. 

כשהשמש זורחת בתחילתו של סתיו לונדוני, הלונדונים מחליטים לעשות מעשה ולקחת את שני הקטנטנים לנקודה הצפונית של עמק התמזה. עם מקומות מוכרים כמו איטון, אוקספורד, וווינדזור – עמק התמזה טומן בחובו את ערי הזהב של האריסטוקרטיה האנגלית. כך, לפני הפקקים של יום ראשון ובלי הרבה תכנון מראש – אנו מתחילים במה שאנו מקווים שיהפוך לסדרת פוסטים על עמק התמזה: ביקור ב-St. Albans

נופים ירוקים; כבשים פועות; אגמים תכולים; טירות מקבריות ופסגות מושלגות. רגע, Rewind – פחות מיממה קודם: כבישים; פקקים; תחנות דלק; די וי די; פרינגלס ובעיקר עצבים מרוטים. הלונדונים יצאו מהכרך הגדול ושמו פעמיהם לעבר הלייק דיסטריקט (Lake District) בצפון הרחוק.

זו תקופה ארוכה שאנחנו שומעים מעין שמועה שכזו שיש באנגליה חוף ים. מסתבר שאי שם בדרום, קיימת לה עיירת קיט בריטית שעונה לשם ברייטון. המונח “ברייטון ביץ’” הוא לא סתם עוד איזשהו צירוף מילים שלקוח מסרט נעורים בריטי, אלא יש באמת מקום כזה. ביום שטוף שמש (יש גם כאלה), שבישראל היה מכונה “חורפי” על ידי דני רופ (13 מעלות) החלטנו לקחת רכבת של capital one direct (המחברת את לוטון עם הסיטי של לונדון ועד ברייטון) ולבדוק מה עושים הלונדונים שהם רוצים “ללכת לים”.

הפור נפל בקרב החבר’ה, והפס המיוחל מהלונדונית התקבל בקלות יחסית. וכך קרה שלאחר שהיא נדחסה לה בטיסת הלילה של אלעל לכיוון תל-אביב – הלונדוני התעופף לו אל העיר הכי מאוחדת באירופה, לסופה”ש לרגל מסיבת הרווקים של י’ בברלין (ובזכות חופש הבנק הולידי של יום ב’ שעבר) קשה להיזכר ולתמצת שלושה לילות בברלין בפוסט קצרצר אחד, על אחת כמה וכמה שמתמודדים עם כמויות הבירה שעברו על התאים האפורים. ובכלל, האם הלונדונים לא חוטאים למטרתם בפרסום פוסט על העיר היריבה, אוייבת ניצחת בשתי מלחמות עולם, נציגה (במחציתה) של ציר הרשע הקומוניסטי בגבול המערב, ולא פחות מזה בירה בה הונף הגביע העולמי פעמיים…

 40 דקות לקח לרכבת מקינג’ס קרוס למצוא את התחנה המנומנמת של היטצ’ין. 40 דקות שבסופן מצאנו לנו בקלות מונית שתיקח אתנו לחוות קדוול – לאחר שהיא במקרה נתקלה בתמונה סגלגלה ב’דיילי מייל’ שהובילה אותנו לטיול ספונטני של יום ראשון. £4 דמי כניסה זיכו אותנו בכרטיס כניסה, זוג מספריים ושקית ניילון בשביל ‘לקטוף כפי יכולתך’ ואטוטו מרבצי הלבנדר הסגול נפרשים בפנינו, למה שהסתבר כחווייה ריחנית בתרבות יום א’ מחוץ ללונדון.

במערב האי הבריטי, בסומרסט, שוכנת לה עיר גרגוריאנית מנומנמת בשם באת’ (Bathֶ). הרומאים היו הראשונים לזהות את הפוטנציאל הטמון במקום ובנו מרחצאות שנשמרו עד היום, ומקנות למקום – בין היתר – את הסטטוס של אתר מורשת עולמית. בהמשך למסורת הרומית, באת’ ידועה בתור עיירת קיט עמוסת מלונות יוקרה וספא אליה נוהרים רבבות אנגלים לבנבנים ותיירים כאחד. מאז שהלונדונים הם לונדונים, אנו מפנטזים על הליכה בבגדים וויקטוריאניים במדרכות האבן של באת’, והנה אחרי חודש מפרך בעבודה החלטנו לפנק את עצמנו בלילה באחד המלונות המקומיים, מרחק כשעתיים נסיעת רכבת מהבירה.

הטמפרטורה שירדה מתחת לאפס לא הרתיעה אותנו, ואנו חברי ה-Extreme Weather Squad שמנו פעמנו לכיוון החוג הארקטי, מעבר להרי האופל – שם שוכנת לה הבירה הסקוטית האדיבה – אדינבורו. התאריך: כריסטמס שעבר ; המשימה (אם תחליט לקבל אותה): לתור את הבירה הסקוטית בשלושה ימים תמימים ולא לקפוא למוות, ואף מבלי לאבד אצבעות לכוויות כור ; האמצעים: כולם כשרים; חברי הצוות: הוא – כישורים: סיבולת קור אפסית, יכולת ניווט עירונית מרשימה ונטייה לנקוש שיניים ולסרב לצאת מחדר המלון, היא –  כישורים: זיכרון פנומנלי לשמות ומקומות, נטייה לאף אדום בטמפרטורות קיצוניות והתניה לסרב לחזור לחדר המלון עד גילוים של שברי מאמץ ברגליים…

פוסט אורח מאת הסטודנט -“איך קוראים לכבשה קשורה לעמוד תאורה בווילס”? -“מועדון חשפנות” כשלאנגלים נמאס לספר בדיחות על צרפתים, גרמנים או אמריקאים, תמיד יהיו שם שכניהם הוולשים, חובבי הכבשים ומוכי הגשם. וכשהרכב השכור שלנו הפליג במחוזות ויילס, קשה היה להתעלם משני המוטיבים האלה. כבר ב’מעבר הגבול’ הקיפו אותנו כבשים מכל עבר, מלחחות עשב רענן בתיאבון וכאילו גשם עיקש לא שטף אותם (ואותנו). כן, גם אנחנו ברחנו מלונדון ביגונה, ובמקום לשוטט ברחובות הריקים החלטנו להצפין לווילס. זוג חברים הניח על השולחן הצעה מפתה: רכב שכור, ביקתה חמימה, אח, שוקו ואלכוהול לרוב. אולי גם טיולים קצרים בסביבה. וכך בבוקר הכריסטמס שמנו פעמינו לפארק…

פוסט אורח מאת הסטודנט טוב. כותבי הבלוג הפעילו עלי לחץ פיזי מתון, והחלטתי לשם שינוי להיענות לבקשתם ולחלוק קצת רשמים מסוף שבוע של שכרון חושים שבילינו, ‘סטודנט’ ובת זוגתו, באחד מהפרברים הקצת יותר רחוקים מהכרך – רק 45 דקות מגטוויק. אולי אני מסתבך עם כמה אירים, אבל הרושם הראשוני בדבלין הוא באמת טיפ טיפה כמו חצר אחורית של האימפריה לשעבר: הלבנים החומות, הבתים עם קומת המרתף האנגלית הפונה לרחוב, פאבים אפלוליים והנהיגה בצד הלא נכון של הכביש. אבל בדיוק כאן נגמר הדמיון. כפי שהבנו די מוקדם, האירים הם עם גאה ולבבי, ויפטרו בבוז כל ניסיון להשוות בינם לבין האנגלים. לדבלין…