תגית: מחוץ לאנגליה

קשה לשבת ולכתוב על נופי טוסקנה בתקופה הנוכחית. ולמרות זאת הלונדונים נפגשים עם הישראלים של המשפחה לחופשה אסקפיסטית בטוסקנה, איטליה. יין, אוכל ונופים כמו שרק יש באיטליה.

כשמש מחצית היום עוד הפציעה על הפארק הלאומי בריקסוורת’, הלונדונים, כבר אחרי הליכה של כחמישה קילומטרים מגרדים את הראש וחושבים להם מה עוד ניתן לעשות ביום שמשי נדיר, כשבחוץ הטמפרטורות לא עולות על שני תריסר מעלות, אידיאלי לטיולים. “הבחור אמר שקיימברידג’ היא לא יותר משעה נסיעה מכאן” הלונדונית מציעה, ומיד נרקמת עסקה עם הקטנים של מקדונלדס תמורת שטחים – זאתאומרת: הם מקבלים מקדונלדס כה נדיר, ואנחנו מקבלים עוד שטחים שנוכל לכסות בהליכה. הפעם היעד – קיימברידג’. קשה להאמין שעברו שמונה שנים מאז שביקרנו את עיירת האוניברסיטאות לאחרונה, ועוד יותר קשה להאמין שלא העלנו פוסט על העיר הציורית. קיימברידג’, עיר האוניברסיטה…

“וונציה? עם הילדים? אתם השתגעתם?” אפשר בזאת לתמצת את התגובה שקיבלנו מכל מי שסיפרנו לו על כוונתנו לבלות את ראש השנה בעיר התעלות. אז בכל זאת, הביאנלה לאומנות מגיעה לה פעם בשנתיים, הלונדונים היו פה בפעם האחרונה לפני שש שנים (כשהלונדונית הקטנה כיום גדולה התבשלה לה בתנור) וכשמצליחים סוף סוף להזמין טיסה בנקודות – מה יש להפסיד? (ספוילר: הרבה כאבי גב…) הלונדונים אורזים חצי בית, שלושה ילדים ועגלה וקופצים לוונציה (פוסט ארוך עם הרבה תמונות)   אז שבלונדון הקיץ כבר הסתיים לו, באישון לילה אנחנו עולים על האובר ומגיעים ללונדון סיטי איירפורט. השדה”ת הקטן והחביב שוכן בקרבת הרציפים במזרח התמזה,…

לציון חגיגות המאה (ולא מדובר בגיל של המלכה) הלונדונים חזרו לספר לכם על חופשת ה-half-term שלהם. אכן, זהו הפוסט מספר 100 שלנו, וכמה מתבקש שדווקא בו נספר על ארבעה ימים בהם החלפנו את הבירה שמתנתקת מהיבשת בעיר הכי אירופאית שיש – אמסטרדם.  

הפור נפל בקרב החבר’ה, והפס המיוחל מהלונדונית התקבל בקלות יחסית. וכך קרה שלאחר שהיא נדחסה לה בטיסת הלילה של אלעל לכיוון תל-אביב – הלונדוני התעופף לו אל העיר הכי מאוחדת באירופה, לסופה”ש לרגל מסיבת הרווקים של י’ בברלין (ובזכות חופש הבנק הולידי של יום ב’ שעבר) קשה להיזכר ולתמצת שלושה לילות בברלין בפוסט קצרצר אחד, על אחת כמה וכמה שמתמודדים עם כמויות הבירה שעברו על התאים האפורים. ובכלל, האם הלונדונים לא חוטאים למטרתם בפרסום פוסט על העיר היריבה, אוייבת ניצחת בשתי מלחמות עולם, נציגה (במחציתה) של ציר הרשע הקומוניסטי בגבול המערב, ולא פחות מזה בירה בה הונף הגביע העולמי פעמיים…

הטמפרטורה שירדה מתחת לאפס לא הרתיעה אותנו, ואנו חברי ה-Extreme Weather Squad שמנו פעמנו לכיוון החוג הארקטי, מעבר להרי האופל – שם שוכנת לה הבירה הסקוטית האדיבה – אדינבורו. התאריך: כריסטמס שעבר ; המשימה (אם תחליט לקבל אותה): לתור את הבירה הסקוטית בשלושה ימים תמימים ולא לקפוא למוות, ואף מבלי לאבד אצבעות לכוויות כור ; האמצעים: כולם כשרים; חברי הצוות: הוא – כישורים: סיבולת קור אפסית, יכולת ניווט עירונית מרשימה ונטייה לנקוש שיניים ולסרב לצאת מחדר המלון, היא –  כישורים: זיכרון פנומנלי לשמות ומקומות, נטייה לאף אדום בטמפרטורות קיצוניות והתניה לסרב לחזור לחדר המלון עד גילוים של שברי מאמץ ברגליים…

פוסט אורח מאת הסטודנט -“איך קוראים לכבשה קשורה לעמוד תאורה בווילס”? -“מועדון חשפנות” כשלאנגלים נמאס לספר בדיחות על צרפתים, גרמנים או אמריקאים, תמיד יהיו שם שכניהם הוולשים, חובבי הכבשים ומוכי הגשם. וכשהרכב השכור שלנו הפליג במחוזות ויילס, קשה היה להתעלם משני המוטיבים האלה. כבר ב’מעבר הגבול’ הקיפו אותנו כבשים מכל עבר, מלחחות עשב רענן בתיאבון וכאילו גשם עיקש לא שטף אותם (ואותנו). כן, גם אנחנו ברחנו מלונדון ביגונה, ובמקום לשוטט ברחובות הריקים החלטנו להצפין לווילס. זוג חברים הניח על השולחן הצעה מפתה: רכב שכור, ביקתה חמימה, אח, שוקו ואלכוהול לרוב. אולי גם טיולים קצרים בסביבה. וכך בבוקר הכריסטמס שמנו פעמינו לפארק…

פוסט אורח מאת הסטודנט טוב. כותבי הבלוג הפעילו עלי לחץ פיזי מתון, והחלטתי לשם שינוי להיענות לבקשתם ולחלוק קצת רשמים מסוף שבוע של שכרון חושים שבילינו, ‘סטודנט’ ובת זוגתו, באחד מהפרברים הקצת יותר רחוקים מהכרך – רק 45 דקות מגטוויק. אולי אני מסתבך עם כמה אירים, אבל הרושם הראשוני בדבלין הוא באמת טיפ טיפה כמו חצר אחורית של האימפריה לשעבר: הלבנים החומות, הבתים עם קומת המרתף האנגלית הפונה לרחוב, פאבים אפלוליים והנהיגה בצד הלא נכון של הכביש. אבל בדיוק כאן נגמר הדמיון. כפי שהבנו די מוקדם, האירים הם עם גאה ולבבי, ויפטרו בבוז כל ניסיון להשוות בינם לבין האנגלים. לדבלין…

אז הרחקנו למזרח ויצאנו לחופש (קורה אחת לשנתיים בערך), ולמרות שאנחנו לא מתכוונים להפוך את “לונדונים” ל”מסע עולמי”, הונג-קונג בכל זאת הייתה עד לפני 15 שנה מושבה וותיקה של הממלכה הבריטית. הסממנים הבריטים קולוניאליסטיים נראים בכל פינה: מכוניות נוסעות בצד הלא נכון של הכביש, Mind the gap please ברכבת התחתית, ועד מלצרים סינים שלמדו לומר “cheers” אחרי כל משפט שני. אחרי שבוע וחצי ב-mainland China – הונג-קונג הייתה הדבר הקרוב ביותר לבית שראינו מזה הרבה זמן, אם כי הצבים המבושלים ב-Kowloon וריח ה-Smelly Tofu לא בדיוק מזכירים את המטבח של אמא (לפחות לא האמהות שלנו…) הדבר הראשון שנתקלים בו בהונג…

סופה”ש הוזמן מבעוד מועד. ההורים שלה גם שם וזו הזדמנות טובה לערבב שמחה בשמחה (היא נועצת בו מבט נוקב…) – ולכן באופן חגיגי, הלונדונים הופכים לפריזאים לסופה”ש שכולו וויקאנד אה לה ויה קוטידיאן, או פריז ללונדונים מתחילים. טוב, אז ווידוי קטן – זו לא הפעם הראשונה שאנחנו “קופצים” על רכבת לפריז. זו גם לא הפעם השנייה. אבל מה לעשות – גם אם אתם הייתם גרים מרחק של שעתיים וקצת, ובממוצע 100 ליש”ט פחות בארנק, הייתם עושים לכם הרגל לקפוץ לעיר האורות מדי פעם. “מודה ועוזב ירוחם”. בפוסט הנוכחי נספר קצת מה עשינו ביומיים וחצי בפריז: מסעדות, בתי קפה, אומנות וקצת…