תגית: סיטי

בעוד הלונדוניות מתגברות להן על פסח בתל אביב, נאלץ הלונדוני לחזור לעבודתו בלונדון. אבל גם מה שמצטייר בהתחלה כשבוע שקט ונטול מאורעות עשוי לצבור מומנטום. ביום רביעי זה קרה ללא התראה: מעגל ברודגייט הסמוך לתחנת רחוב ליברפול, כנראה חיכה ליום שמש חמים ובפתיחה חגיגית הסיר את הלוט מעל לשלל בתי עסק “פושים” שמצאו בית חם בדמות הסיטי-בויז הצמאים לבירה קרה כשם שהם צמאים לריגושים. ומליברפול סטריט בהמשך הסופה”ש מצא הלונדוני גם יהדות בסמטאות הכי לא צפויות של מזרח העיר במסע ללבה של הסיטי של לונדון מהמאה ה-19.

אם יש משהו שהלונדונים (פלוס אחת) למדו מהיותם הורים נטולי שינה – הוא “אל תאמר שאפנה אשנה”. הביטוי שסבתא אהבה כ”כ לומר תקף שבעתיים כאשר יש לונדונית קטנה שמסרבת לישון, וכאשר מתיישבים לכתוב על מאורעות היום (ו/או לבצע כל פעילות אחרת המצריכה חצי ישיבה ספק שכיבה) – האורות כבים להם מהר מאד והעיניים נעצמות באופן מיידי, אפילו לפני שהספקנו לכתוב שורה בודדה. כך, כאשר הלונדוניות עולות על טיסה BA165 בדרך לארץ הקודש, הוטלה על הלונדוני (שצפוי לשבוע רבוי שינה) המשימה לגבב את אוסף החוויות של עוד מלפני ראש השנה לכדי פוסט חדש. אז עבור תיאורו של הביקור החטוף לקיימברידג’ תיאלצו…

הדבר הראשון שרואים כאשר מתקרבים ל-Heron Tower המפלצתי בן 46 הקומות, שנחנך בשנת 2011 בצמוד לליברפול סטריט סטיישן, אחד ממעוזי הסיטי המובהקים – הוא התור הארוך בהמתנה למעלית השקופה שמובילה לקומות 38-40 של הבניין. התור, לא תמיד היה נחלת המקום, רק שלא מזמן נפתח פה הסניף הלונדוני הראשון של “סושי סמבה” וכבר משעות הערב המוקדמות – כל “הסיטי בויז” ממתינים בסבלנות כדי להיכנס לבר הפתוח בקומה ה-38, מקום אליו לא ניתן להזמין מראש. אנחנו לעומת זאת עברנו את התור בקלילות יחסית, מאחר ושמותינו היו רשומים מבעוד מועד. אולם שמנו פעמינו לא לסושי סמבה, אלא לאחות הגדולה והיותר אקסקלוסיבית, המתהדרת ברשימת המתנה…

 בישראל שבתון יום הבחירות … בלונדון כבר שלושה ימים שהשלג מכסה את הבירה האנגלית … ואנחנו מגעגועים מזוייפים לגשם מפלסים דרך במינוס 2 מעלות לכיוון מרכז האומנויות של הברביקן, בסיטי של לונדון. לא, אנחנו לא באמת מתגעגעים לגשם – אבל כאשר החברים והקרובים בישראל מדווחים על אחוזי הצבעה מרקיעי שחקים, בד בבד עם הליכה מרעננת בחוף הצוק – גם אנחנו מחפשים פעילות חברתית שוברת מוסכמות בשביל מעמד הביניים המקומי (אנחנו). מרכז הברביקן הוא פרוייקט ענק בסיטי אוף לונדון, שנחנך בתחילת שנות ה-80 (והוא גם נראה כזה) שכולל בלבו מרכז לאומנויות הבמה: תיאטראות, מופעים, גלריות, בית קולנוע, מסעדות ואפילו חממה. סביב…

תמונות חלקלקות במיוחד מסופה”ש לבן בלונדון. ללא מילים מיותרות…

סופה”ש של ה-Open House London מתקיים אחת לשנה. האירוע פותח מוסדות לונדוניים וכן בתים פרטיים לקהל הרחב במאות אם לא אלפי מוקדים ברחבי העיר (http://www.openhouselondon.org.uk). הבעיה היא שהביקוש גבוה, ואחוז ניכרמ-8 מיליון תושבי הבירה רוצה להשתתף בחגיגה. בשביל כניסה למקומות הפופולריים צריך להגיש בקשה מראש דרך הגרלה, ואילו למקומות פופולריים פחות עדיין יהיה תור עצום בסופה”ש של האירוע עצמו. להוסיף חטא על פשע האתר של הארגון קרס כחודש לפני, ומאד היה קשה להשיג מקומות לאנשהו. בכי בצד, הצלחנו לקבל הזמנה ל-Mansion House, משכן הלורד ראש העיר של ה-City of London (מחוז העסקים של העיר שמהווה את השטח המקורי של הכרך…

כבר הרבה זמן שמתחשק לנו בראסרי. כן, בראסרי כמו זה שאפשר למצוא באבן גבירול פינת דוד המלך. ובלונדון יש לנו את הפריווילגיה ללכת ישר למקור – ה-Wolesley – הבראסרי המיתולוגי של לוסיאן פרויד והברנז’ה של לונדון שנמצא בפיקדלי. אוי, אנחנו בלונדון ולמרות שהזוג מבן יהודה הכין אותנו יותר משבוע מראש – מקומות לוולסלי לערב שישי נדירים כמו למצוא בייקון בגולדרס גרין בשבת. ה-Delaunay, הוא המקום ‘החדש’ מאותו בית היוצר, שמציע תפריט דומה לזה של הוולסלי עם נגיעה של ווינה. המסעדה, שממוקמת דווקא בסיטי, הצליחה להכניס אותנו בהתראה “כה קצרה” ואפילו הסכימה בניגוד לנוקשות האנגלית הרגילה – לדחות את הגעתנו בכחצי…

את הפוסט הזה עשינו שונה במקצת מבדרך-כלל.. הוא עבר בשבוע שעבר חוויה מסוג אחר, בסיטי של לונדון (לא לא חוויה מהסוג הזה, באמת אנחנו מתפלאים עליכם!). ערב הבנים שלו כלל טיפוח אה לה סטייל טורקיה בלב ליבה של הסיטי ולילה שנגמר עם יותר מדי וויסקי וקוהיבות עם הלקוחות.. בניגוד לבדרך כלל – גוף ראשון זכר ולא רבים, תהנו! (…) זה התחיל מקביעה של אחד הקולגות שלי – שקרא לי לזנוח את הנאמנות שלי לספר הישראלי, מאחר ומצב הראש היה איך לומר – רחוק מלהיות מסודר ונקי כיאה ל”סיטי סליקר” לונדוני. העובדה שאני מסתפר אחת לשלושה חודשים לערך בשל החשש שלי משביל בצד…

“אני באה לפגוש אותך בסיטי” היא אמרה חמש פעמים במהלך השבוע האחרון, ובסוף הוא נכנע. ומה יותר טוב מתצוגה פרטית של התערוכה החדשה של Yayoi Kusama לחברי מועדון האומנויות האקסקלוסיבי  במוזיאון ה-Tate Modern ביום חמישי כדי להצדיק ערב מאוחר (הרבה לאחר שעות העבודה הרגילות) ברובע העסקים הלונדוני. את סיומו של יום העסקים של חמישי החלטנו להעביר בשוטטות בנבכי ה”סיטי” מהעבודה עד שנגיע לתערוכה בטייט, השוכן מעבר לנהר – אל מול הרחובות ההומים בריטים חיוורים בחליפות שלושה חלקים. בדרך פגשנו את החבר’ה מהמשרד בפאב, עצרנו להתפעם מקתדרלת סיינט פול המרהיבה ואפילו אבדנו לשעה קלילה של סטייק, צ’יפס ויין אדום אה לה…