כשהשמש זורחת בתחילתו של סתיו לונדוני, הלונדונים מחליטים לעשות מעשה ולקחת את שני הקטנטנים לנקודה הצפונית של עמק התמזה. עם מקומות מוכרים כמו איטון, אוקספורד, וווינדזור – עמק התמזה טומן בחובו את ערי הזהב של האריסטוקרטיה האנגלית. כך, לפני הפקקים של יום ראשון ובלי הרבה תכנון מראש – אנו מתחילים במה שאנו מקווים שיהפוך לסדרת פוסטים על עמק התמזה: ביקור ב-St. Albans

נופים ירוקים; כבשים פועות; אגמים תכולים; טירות מקבריות ופסגות מושלגות. רגע, Rewind – פחות מיממה קודם: כבישים; פקקים; תחנות דלק; די וי די; פרינגלס ובעיקר עצבים מרוטים. הלונדונים יצאו מהכרך הגדול ושמו פעמיהם לעבר הלייק דיסטריקט (Lake District) בצפון הרחוק.

אז הנה הלונדונים מבליחים להם עם עוד פוסט כאילו משום מקום – אתם חושבים לעצמכם. ובצדק, אנחנו לא מתכוונים להזניח את הבלוג, פשוט הלכה למעשה לא מצליחים לבלות או לספק חוויות שהם קצת יותר מאשר הביקור השבועי בג’ימבורי. הלונדוני הטרי כבר בן שישה חודשים, ואין מה לעשות צריכים להשתדל לתת לקטן את אותן חוויות לונדוניות של האחות הגדולה שכבר מפטפטת לה במבטא אנגלי צפון לונדוני מצוחצח. רק שהפמלייה מורכבת משתי עגלות (או טנק מרכבה כפול), מצעד של תיקים, והרבה כאב גב נלווה (ופיזיוטרפיה) – הרי שצריך למצוא פעילויות כאלה שתומכות בהר הלוגיסטיקה. למי שמבקר בלונדון עם ילדים, וחם על סושי (או…

אז ראשית מילות התנצלות: הלונדונים לא נטשו, וכן אנחנו עדיין גרים בלונדון.. הסיבה שבמשך שלושה חודשים לא נכתבה כאן מילה אחת – היא שלונדוני חדש הצטרף אלינו והגיח לאוויר העולם. הקטן אמנם צובע את שמי לונדון האפורים בחיוכים צבעוניים, יחד עם זאת גובה מההורים הסהרוריים הרבה אנרגיה (כמו גם הלונדונית ההקטנה) ולפיכך לא שמעתם מאיתנו זמן רב, וגם בעתיד הקרוב, לצערנו כנראה שנהיה קצת פחות פעילים. ועכשיו שמילות הסליחה מאחורינו, הגיע הזמן לספר על אחד המקומות הכי צבעוניים בלונדון: וייטצ’אפל. היה זה היום הראשון של השנה החדשה, 2016. הרחובות ההומים בד”כ – היו שקטים, ואפילו השוק הערבי הסואן של וייטצ’פל הייסטריט…

 את הביקור ב-Granary Square (“כיכר האסם” בתרגום מאד מאד חופשי) שמרנו לשילוב של שני אירועים: (א) יום שמשי חם ו-(ב) שהלונדונית הקטנה תשתלט על נושא ההליכה. רק שאוגוסט באנגליה חלף לו מבלי ולו יום חמסין אחד, וכשהשמש המעטה הפציעה בסופה”ש – החלטנו לבדוק את הכיכר הכי חדשה בלונדון. Granary Square, הממוקמת בקינג’ס קרוס, היא פיתוח פרטי, חלק מהתכנית הארכיטקטונית של קינג’ס קרוס המתחדשת. מדובר בכיכר בגודל של טרפלגר, אך בשטח פתוח, המשמש כקן ל-1,080 זרמי מזרקות מים (“Jets”), שבמהרה הפכו למושא אהבתם של זאטוטי צפון לונדון.  

 כל מי שמבקר בלונדון, ולא משנה באיזו עונה, מכיר את המשוואה: ביקור בלונדון = גשם (לפחות ליום אחד). עבור אמא שלו, היו אלו יומיים רטובים במיוחד, שהובילו את הלונדונית, הסבתא והקטנה לקצר במעט את השיטוטים ולתרום רבות לרווחת נהגי המוניות של העיר. But every cloud has a silver lining, והגשם הקייצי התחלף לו ביומיים עם מזג אוויר נאה (אפילו לא מסוגלים לומר שהיה שמשי במיוחד, באמת שניסינו). יחד עם זאת, היעדר ענני המלחמה זימן אותנו לטיול רגלי באחד המקומות שתיירים רבים, בזכות אותו יום גשם מנדטורי, לא זוכים להכיר: ונציה הקטנה.  

 כבר ארבע שנים שהלונדוני מחפש דרכים יצירתיות להגיע לאחת החוויות היותר אנגליות מאנגליות. לפני שבועיים זה קרה, עם ביקור בלתי נשכח מעל הדשא של ווימבלדון. אולם ישראלי שיצפה לחוויה מרגיעה – יכול לשכוח מזה – תורים אנגליים בכל פינה הופכים לחלק אינטגרלי מהחוויה, שרק כמות בלתי מבוטלת של פימ’ס תוכל לפתור. ווימבלדון: מדריך הישרדות.  

 היי! לא נעלמנו… מזה חודשים שהלונדונית יושבת לה ספונה בבית, בלימודים קדחתניים, ואילו הלונדוני והלונדונית הקטנה משוטטים להם בסופי השבוע על הצירים המרכזיים של NW/לונדון מתוך מטרה לתת לאמא קצת שקט. רק מה לעשות שמועד יום השין קרב, ודווקא אז מתפרק לו האיחוד האירופאי של מנקה-שמרטפית מרומניה, ואומנת מפולניה. מזל שברגעים קשים כאלה אפשר לסמוך על אמא שתעזוב את הכל, תצטייד בבורקס ואפילו תקח אוטובוס מלוטון, וכל זאת מבלי לבדוק אפילו פעם אחת את הנייד.. הפעם מדובר באמא שלה, שכך בילתה לה חמשוש ארוך במיוחד של גיבושון עם שני שליש מ”team לונדונים”.

בעוד הלונדוניות מתגברות להן על פסח בתל אביב, נאלץ הלונדוני לחזור לעבודתו בלונדון. אבל גם מה שמצטייר בהתחלה כשבוע שקט ונטול מאורעות עשוי לצבור מומנטום. ביום רביעי זה קרה ללא התראה: מעגל ברודגייט הסמוך לתחנת רחוב ליברפול, כנראה חיכה ליום שמש חמים ובפתיחה חגיגית הסיר את הלוט מעל לשלל בתי עסק “פושים” שמצאו בית חם בדמות הסיטי-בויז הצמאים לבירה קרה כשם שהם צמאים לריגושים. ומליברפול סטריט בהמשך הסופה”ש מצא הלונדוני גם יהדות בסמטאות הכי לא צפויות של מזרח העיר במסע ללבה של הסיטי של לונדון מהמאה ה-19.

ביקורן של אמא-סבתא ואחות-דודה (שלה) גרר מספר ימים בהם חזרנו להיות הלונדונים הקולינרים, שמשאירים את הקציצות במקפיא ואת הירקות במקרר (לא קצוצים). בתוך שבוע הספקנו לבקר בשלושה מקומות שעוד לא ניסינו – לטוב ולרע. את הקילוגרמים העודפים – אנו חייבים לזכות הגיוון האתני שמציעה לונדון: בפלומר הישראלית (מחניודה גרסת לונדון) נעזרנו בשירותי הבייביסיטר של סבתא; בפלאש אנד באנס ירדנו בצוותא משפחתית על לחמניות יפניות ממולאות בשר; ואילו שבוע אח”כ – כבר בלי המשפחה אבל עם חברים – קינחנו בפיצה איסט שבשורדיץ’.